תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתס״ט סימן ד׳

ואם יטעון שמעון שקודם שבאו לידו המעות לא קבלם אלא לעצמו לבד ולא ליתומה אעפ"י שבשעת הקבלה קבל סתם ישבע על זה או יקבל חרם סתם כי בשעה שקבלם לא קבלם אלא לעצמו. עוד אני אומר שאפילו לא היה שמעון אפטרופוס של היתומה אין יכול לעכבם בשביל חובו כיון דאיכא סהדי דפקדון היו אצל ראובן חזקה על חבר שראובן חכם הוא שלא שלח ידו בפקדון ובתורת פקדון שלחם כאשר כתב הוא לבסוף. ואע"ג שאין נאמן לומר פקדון היו אחר שתפסם שמעון בחובו. מ"מ כיון דאנן ידעינן דפקדון היו בידו. נאמן הוא לפרש דבריו הראשונים דמה שאמר לו תחלה והחצי תתן ליתומה בתורת פקדון קאמר דחזקה על חבר כדכתיבנא. ותו דאומדן דעתא הוא שלא שלח אותם בתורת חוב כדי שיחזיק בהם שמעון אלא בתורת פקדון כדי שיגיע ליד היתומה. ואע"ג דאיכא פלוגתא אי מפקינן ממונא באומדנא דמוכח. כההיא דגמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו. הרא"ש ז"ל פסק בתשובה דקיימא לן כר' אחא דמפקינן ממונא ואפילו למאן דפליג עליה ואמר דלא מפקינן ממונא מאומדנא מוקמין ממונא מאומדנא והכא נמי מוקמינן ממונא אחזקתיה דפקדון היו ובתורת פקדון שלחם. ואע"ג דכתב ראובן כי מרוב דוחקו לא יכול לשלוח כל המעות של היתומה ומשמע מכאן ששלח ידו בפקדון מכל מקום לא מפני ששלח ידו באלו המעות האחרונים נדון אנחנו ששלח ידו גם בראשונים דדילמא אנוס היה באחרונים. ותו דהמעות בלתי קשורים היו וראובן הוי כשולחני דכתב רבינו תם ז"ל דלאו דוקא שולחני אלא כל מי שרגיל לישא וליתן במעות. וכיון שכן מותר היה ראובן לישא וליתן בהם ולא חשיב שולח יד בפקדון: