תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתמ״א סימן ב׳

תשובה הטענה הראשונה שטען ראובן לבטל טענת השמיטה לפי שכיון שיצא ערב לבית דין הוי כמוסר דבריו לבית דין אינה כלום מכמה טעמי. חדא לפי שהפרנסים שנוהגים למנות ברודיס אינם חשובים להפקיע ממון. ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו שכתב אין כותבין פרוזבול אלא חכמים גדולים כבית דינו של ר' אמי ור' אסי שהם ראויים להפקיע ממון אבל שאר בתי דינין אין כותבין אלא אפילו לדעת שאר הפוסקים דס"ל דבכל ב"ד כותבין הנ"מ בית דין של חכמים אפי' שלא היו כר' אמי ור' אסי אבל בית דין של הדיוטות לא אמרה אדם מעולם ואעפ"י שקבלוה עליהם לעסוק בצרכי צבור או לפשר בין אדם לחבירו אין להם כח להפקיע ממון בני אדם. תדע דגרסינן בפ' השולח רבי אליעזר אומר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות ישראל וכי מה ענין אבות אצל הראשים אלא לומר לך מה אבות מנחילים לבנים מה שירצו אף ראשים מנחילים את העם מה שרוצים. הרי לך בהדיא דראשים מיהא בעינן. ותו גרסינן התם רבנן דבי רב אשי מסרין מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מליה לרבי חייא בר אבא משמע דרבנן מיהו בעו. ומכאן הקשו על הרמב"ם ז"ל מדלא מסרו מלייהו לרבי אסי שהיה גדול הדור משמע דליתא לדשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא. ומיהו לדעת כ"ע חכמים צריכים [אלא דמהני] אע"ג דאיכא דעדיפי מנייהו. ועיין במרדכי ותמצא דבעינן גדולי הדור להפקיע ממון אע"ג דפסק דלא בעינן בי דינא דר' אמי ור' אסי ומרוב פשיטות דבר זה לא הארכתי דודאי אין הפרנסים אשר נהגו בהם הקהלות ראויין לכתוב בפניהם פרוזבול ולהפקיע ממון אם לא שקבלום עליהם בהדיא אפילו לכתוב בפניהם פרוזבול דהוי כאלו התנה שלא ישמט חוב זה בשביעית ע"י פרוזבול כזה. ותו שהרי לא כתבו לו פרוזבול ומסירת דברים לא מהני אלא לתלמיד חכם לדעת הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים ואפילו לדעת האומרים דמסירת דברים סגי אפילו לכל אדם איני רואה בכאן מסירת דברים כלל וכי מפני שיצא ערב לב"ד לא קרינן ביה לא יגוש את רעהו. וכן כתבו כל המפרשים ז"ל דבעינן שיאמר מוסרני לכם וכו' בפני בית דין ובמושב בית דין. ותו שהרי כשבא לבית דין לא לעשות פרוזבול בא אלא לתבוע את חובו ואת דבר השמטה לא היה זוכר. ותו דפרוזבול הקודם למלוה אינו כלום וזה הערב עדיין לא נתחייב לו דבר ועתה בא להתחייב. ואפילו תאמר דחיוב המלוה והפרוזבול באין כאחד. מכל מקום בעינן שתהיה המלוה קודמת כדי שיחול עליו הפרוזבול. וכן כתב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה. כתב הפרוזבול תחלה וכו' עד שיכתוב הפרוזבול אחר שהלוה עד כאן. וזה פשוט מאד לא היה צריך לכותבו: