תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתמ״א סימן ג׳

ובשאר טענות שמעון הדין [עמו] בכל טענה בפני עצמה וכ"כ המפרשים ז"ל. אלא שאני רואה טענותיו סותרות זו את זו. שאם אמת היה שהוא הקפת חנות. מה היה צריך להתנות שלא ישמטנו שביעית. ואם התנה עמו או שהיתה הקפת חנות מה היה צריך לכתוב עליה פרוזבול. ואעפ"י שראובן תיקן את דבריו באומרו שכתב פרוזבול ליפוי כח ותוקף. מכל מקום בשתי הטענות לא תיקן דבר ולפיכך אני אומר כי אפי' לדעת הפוסקים דנאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד בלא שבועה מודים הם בנדון כיוצא בזה דרגלים לדבר דמשקר דמשביעינן ליה וכל שכן דבלאו הכי אני פוסק כדעת הרמ"ה וקצת הפוסקים ז"ל דנאמן ובשבועה משום דהוי מלתא מציעתא שהרי לדעת הריא"ף ובעל העטור ז"ל והנמשכים אחריהם ליתא לדרב דאמר נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד אלא כסתם מתניתין דפרק הכותב דתנן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול לא יפרעו. וכיון דהריא"ף ז"ל כתב ההיא דרב וכתב מתניתין כצורתה משמע דסבירא ליה דליתא לדרב וכן כתבו המפרשים בשמו. והרמב"ם ור"י ור"ת ז"ל פסקו דנאמן בלא שבועה. והרא"ש כתב שלא זכה אדם מעולם לפניו בטענת פרוזבול היה לי ואבד. הילכך המחוור שבפסקים להאמינו ובשבועה ובנדון דידן לכולי עלמא צריך שבועה כיון שטענותיו נראות כסותרות זו את זו משמע דשקרא אלפוה וחבר כל הטענות יחד כדי שלא ישמט החוב לפיכך רמינן שבועה עליה כי היכי דלפרוש ויבחר לו ראובן אחת מטענותיו וישבע עליה שהחוב שהיה לו על שמעון הוא הקפת חנות או שהתנה עמו שלא ישמיט חוב זה בשביעית והרי הוא נאמן במגו דהוא מצי למימר פרוזבול היה לי ואבד או שישבע שהיה לו פרוזבול ואבד ויגבה חובו. והנראה לע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא: