ואיפשר לתרץ דאם אין לו מה יאכל מותר להערים ולמכור סתם והקונה לא יוכל להוציאו אעפ"י שנראה כגניבת דעת אבל לעולם אימא לך שאם אין הקונה רוצה לקנות עד שיצא שלא ימות זה ברעב וזה ידור בביתו וכדכתיבנא לעיל. וליכא לתרוצו ולחלק בין מי שאין לו מה יאכל למוכר מחמת דוחקו חדא שהרי הטור כתב ואפילו העני וצריך למוכרו. ותו דא"כ לא מייתי ראיה מהירושלמי כלל ודוק. ומכל מקום לכל הפירושים הרא"ש מפרש הירושלמי בשקבע לו זמן משום דהוי מכירה ליומי אבל אם לא קבע לו זמן דהוי טעמא משום דהוה ליה לאודועי אינו בדין שיהיה זה מחזר על הפתחים וזה דר בביתו דמאי הוה למיעבד מזליה גרם שהעני ובמזלא תליא מלתא. כל זה כתבתי להתלמד במקום אחר אבל בנדון דידן כולי עלמא מודו דעדיף מנפל ביתא דמשכיר ומכלליה לבריה ועדיף נמי מהאי עובדא דרב אסי כיון שדינם של עכו"ם שמי שאין לו לפרוע חובשין אותו בבית האסורים מקום צר ומים לחץ וקרוב לבוא לידי חולי וסכנה ודאי דמצי אמר ליה לא עדיפת מינאי. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאפילו שכר לו לזמן קצוב ואינו מוצא למכור אלא על מנת שיצא דמוציאין אותו ומוכר את ביתו ונפטר מחובו לסמוך על ב' הקדמות הראשון שהירושלמי מיירי במשכיר לזמן קצוב. והשנית דעדיף האי מעובדא דרב אסי דהתם איכא פסידא דממונא ותו לא. ובנ"ד איכא פסידא דממונא וצערא דגופא:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתי״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.