תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתתי״ד סימן ב׳

תשובה לכאורה היה נראה דאין יכול להוציאו דתנן בפרק השואל והחנויות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חדש. וגרסינן עלה בגמרא פשיטא נפל ליה ביתא אמר ליה לא עדיפת מינאי זבנא או אורתא או יהבה במתנה אומר ליה השוכר לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כלליה לבריה חזינא אי איפשר לאודועיה ולא אודעיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא אמר ליה לא עדיפת מינאי. פשטא דהאי סוגיא משמע דלא מצי למזבנא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא אמרינן הכי אלא כשמכר סתם והקונה רוצה להוציאו מצי למימר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה אבל כשאינו מוצא למכור אלא על תנאי שיצא מצי למימר ליה לא עדיפת מינאי ואינו בדין שאשאל על הפתחים ואתה דר בביתי. וכן כתוב בהגה במיימוני וזה לשון פירוש רבינו יואל ז"ל דהיינו דוקא סתם שלא הזכיר שיצא אבל אם אין הלוקח רוצה לקנות אם לא יצא זה מהבית יצא בעל כרחו ואפי' אם יש ללוקח בית אחר דלא עלה על דעתו שימות ברעב. עוד כתוב בהגהה בשם ראבי"ה ז"ל וז"ל עלה דהך דנפל ביתא וכן אם מחמת דוחקו מכר את הבית שלו או אם מחמת דוחקו מכר הבית שהשכיר לזה יכול להוציאו מיד שלא עלה בדעתו שימות ברעב וכן מפורש בירושלמי עד כאן לשונו רבי אבי"ה עד כאן. והכי גרסינן בירושלמי פרק השואל ובמקום שנהגו המשכיר בית לחבירו ורוצה למוכרה ואמר רבי אמי לא עלה על דעתו שימות ברעב. ורבי זירא ורבי אילא תרוייהו אמרי מכל מקום קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה עד דמשלם אונקלו דידיה כלומר עד שיושלם זמנו אתא עובדא קמי ר' יסא ולא קביל מה פליג אמרי ביתיה דמשכיר הוי משכונא גבי חד רומאי בגין כך הורה כרבי אמי ע"כ. ואע"ג שלמד במרדכי מזה הירושלמי דדוקא המוכר לפדות הבית אשר הוא דר בה יכול למכור הבית המושכר אבל לצורך מזונות לא אלא ישאל על הפתחים עד שיושלם זמן השוכר. הדבר ברור כי מודה הוא בנדון דידן ומכל שכן הוא אם לפדות את הבית כדי שלא יהיה נחלטת לעכו"ם אמרו שיכול להוציאו כל שכן וקל וחומר לפדות את עצמו שיכול למכור את הבית ולהוציאו. ועדיף האי מנפל ביתא דמשכיר ועדיף מכלליה לבריה ולא הוה איפשר לאודועי דמצי למימר ליה לא עדיפת מינאי וכל שכן בנדון דידן והוא הדין אם יש לראובן בת ונזדמן לה זיווג ואין לו במה לקנות לה נדוניא דמצי למימר לא עדיפת מינאי ובזה לא חלק אדם. אבל אפילו המוכר למזונות אני אומר שאין לסמוך כלל על המרדכי חדא דלא מסתבר טעמיה ז"ל דהא תינח היכא דהוה עני מעיקרא דהוה ליה לאודועיה אבל היכא דהעני אחר שהשכיר הבית לא מסתבר שישאל על הפתחים ושמא לא ימצא מי שיתן לו או לא ימצא די צורכו וזה ידור בביתו ודרכיה דרכי נועם כתיב. ותו דהא רבי אבי"ה ורבי יואל ז"ל למדו מזה הירושלמי הפך זה ונראה לי שהם מפרשים הירושלמי במוכר סתם ומשום הכי אמרו רבי זירא ורבי אילא מכל מקום קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה וכו' אבל אם אינו רוצה לקנות אלא בתנאי שיצא מוציאין אותו אפי' לרבי זירא ורבי אילא. אי נמי דפסקו הלכתא כרבי אמי אע"ג דהוי יחידאה משום דמסתבר טעמיה כדכתיבנא. אי נמי דמפרש לירושלמי במשכיר לזמן ידוע אבל בסתם אמר ליה לא עדיפת מינאי והכי מפרש לה הרא"ש ז"ל בשהשכיר לו לשנה ומשום הכי אמרו רבי זירא ורבי אילא שצריך שיניחנו הקונה עד שיושלם זמנו דשכירות מכירה ליומיה ואפילו בשכר אותו לזמן ידוע כתב הוא ז"ל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן. והביא ראיה מזה הירושלמי וזה לשונו בפרק השואל וכן נמי אם נפל ביתו של משכיר או כלליה לבריה נראה שאין יכול להוציאו דשכירות לזמן קצוב כמכר דמי אבל אם אין לו מה יאכל יכול למוכרו ואפילו בתוך הזמן והכי איתא בירושלמי דפרקין המשכיר בית לחבירו וכו' כדאיתא לעיל. הא קמן בהדיא דעדיף ליה מי שאין לו מה יאכל מנפל ביתו וכלליה לבריה דאלו נפל הבית אין יכול למוכרו ואלו אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפילו בתוך הזמן ואם כן כשלא קבע לו זמן שאם נפל ביתו יכול להוציאו כל שכן שיכול למוכרו אם אין לו מה יאכל וזה ברור. אלא דקשיא לי דבסוף הלשון כתב בהפך וז"ל. אבל המשכיר בית לחבירו לשנה וצריך למוכרה מחמת דוחקו צריך להניח השוכר בבית עד שישלם זמנו כרבי זירא ורבי אילא עד כאן וכן פסק הטור. וצריך לדחוק דהא דקאמר בתחלת הלשון ואם אין לו מה יאכל יכול למוכרו אפי' בתוך הזמן יכול למוכרו קאמר אבל הקונה לא יוציאנו עד דמשלם זימניה ואהא מייתי סייעתא מן הירושלמי. אלא דקשיא לי דאם כן מאי למימרא ואפילו יש לו לאכול יכול למוכרה בתנאי שהקונה לא יוציאנו עד משלם זימניה: