תשובה הדבר ברור כי בשעה ששינה שמעון בשליחות נתבטל השליחות ושוב אינו שלוחו של ראובן ודמי סחורתו הוא חייב לו תדע שהרי הסחורה הזאת היא לאחריות שמעון ויד ראובן על העליונה אם רצה לוקח את הצמר או לוקח דמי סחורתו אשר היתה שוה בקושטנטינה נמצא כי בשעה שלקח שמעון את הצמר לא היה שלוחו של ראובן וכיון שכן בשעה שלקח ראובן את הצמר משמעון נמצא בתורת קנין לקח אותו ולא בתורת שליחות כאשר טען ראובן והדין עמו. וכל זה בתנאי שיהיה המנהג אשר אמר שיהיה מנהג קבוע וידוע לבטל ההלכה ולאפוקי ממונא אבל אם אין המנהג קבוע שלא לפתוח השקים כלל כי אם הלוקחים האחרונים אלא שמקצתם פותחין ומקצתם אין פותחין או לפעמים פותחין ולפעמים אין פותחין הדין עם שמעון שהיה לו לראובן לפתוח השקים לראות מה טיבן וכיון שלא פתח מחל ואפי' יש בצמר מום כיון שהוא מום שאפשר לעמוד עליו והוא לא הקפיד אמרינן ודאי מחל. וכן כתב בעל מגיד משנה וז"ל ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר עכ"ל. ואומר אני כי אין בזה חולק שהם דברים של טעם ואפילו אם ימצא חולק לא מפקינן ממונא אפומיה. הילכך צריך לדקדק בזה המנהג כי כפי דברי ראובן אין המנהג כן בקושטנטינא שהרי הוא טוען על שמעון בטענתו השנייה שהיה לו לראות את הצמר קודם שיקחנו משמע שהמנהג הוא בקושטנטינא לפתוח השקים ורחוק בעיני שישתנה זה המנהג ברודוס. וכל שכן שמנהג כזה לא שמעתי הגע עצמך שמוכר את הצמר הולך לו או שאינו מיושבי הארץ איך אפשר שלא יפתחו השקים לראות מה שבתוכן שמא תבן הוא מלא או סובין:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״ט סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.