תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתת״ט סימן א׳

שאלה מה ששאל החכם ונבון כה"ר חיים אלפואל מרודוס. ילמדנו רבינו ראובן הפקיד סך מעות ביד שמעון בעת שהיה שמעון הולך למצרים ואמר לשמעון תקנה במעות אלו מהסחורות שתקנה לעצמך. ותוליך הסחורה לקוסטנטינא עם סחורותיך למכור שם. אמנם בחזרה הזהר שלא תקנה לי סחורה כלל אלא תביא מעות מוטבעים. והנה שמעון הנזכר שינה בשליחותו והחליף הסחורה של ראובן בצמר והביא את הצמר ונתן לראובן. וראובן אמר לו הלא אמרתי לך שתביא מעות אחרי שראה שהיה הולך שמעון עמו בעקיפין על שאר חשבונות שביניהם הסכים לקבל הצמר מידו והיו שקי הצמר סתומים כמנהג ויהי כמשלש חדשים מכר ראובן את הצמר ללוי. ופתח לוי השקים וראה את הצמר שהיה רע מאד והיה מקח טעות בדבר ואונאה ויותר מבטול מקח. וגזרו הדיינים שיחזיר לוי את הצמר לראובן מצד ההונאה או המום שבו. אחר כך אמר ראובן גם אני אחזיר את הצמר לשמעון משני טעמים. הראשון שהוא לא עשה שליחותי בקנין הצמר כנזכר לעיל. ואם בסוף קבלתי הצמר לקחתי ממנו מחמת מעותי שהיו מופקדים אצלו והריני בתורת לוקח ולא בתורת משלח שכן הודה שמעון ששינה שליחותו בלקיחת הצמר. הטעם השני שאפילו שהייתי אומר לו שיקנה צמר בעבורי בצמר זה הטעו אותו שלקח צמר רע כזה בדמים יקרים כדמי צמר משובח ואיהו דאפסיד אנפשיה שהיה לו לראות הצמר קודם שיקחנו. ואם אני קבלתי הצמר ושהה בביתי זמן מרובה הוא שמנהג העיר הזאת שלא לפתוח השקים כי אם הלוקחים האחרונים אומני הבגדים. על זה יורנו מורנו אם הדין שיחזיר הצמר לשמעון הקונה הראשון ואם לאו. ושכרו כפול מן השמים: