תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשפ״ח סימן ג׳

הוכיח מכאן שהאשה הזאת אינה נוטלת התוס' שהוסיף לה הבעל משלו תוס' על עיקר כתובתה וכתיבנא האי משום דחזי לן דהאי אתתא דקאמרה אינו יכול לשמש עמה כדרך כל הארץ. ולימא אינו יכול לשמש עמי ותו לא. אלא משמש הוא אלא שאינו כדרך כל הארץ משמע שזו היא טענתה ואם כך הויא טענתה מצינא לקיומי דברי תרוייהו ולא צריכינן למימר דנתקלקל אחר כך ואפילו בעיל אחר כך בתולה לא סתרינן טענתה אם לא שיוליד בנים בתר הכי דהא קיימא לן דכל זרע שאינו יורה כחץ אין מזריע וזנות ואמבטי לא תלינן בהו כלל דאי לא תימא הכי הא דאמרינן בפרק הבא על יבמתו אמר איהו איזיל ואבדוק נפשאי ואינסיב אתתא אחריתי ואמר רבא נושא אדם כמה נשים והוא דמצי למיקם בסיפוקייהו ואי איכא למתלי בזנות ואמבטי מה תועיל הבדיקה. הרי דמלתא דאיהי נאמנת אם אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ותועיל הבדיקה. וכי תימא הני מילי לענין ממונא דהיינו כתובה אבל לענין טענת שאין לו גבורת אנשים והיא נאמנת משום חזקה לעולם אימא לך דלא מהניה בדיקה. ליתא כלל שהרי הגאון מוקי לה לפי משנה ראשונה דאשה נאמנת ויוציא ויתן כתובה ואפ"ה אם אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ומדבריו של הגאון נשמע להריא"ף זכרונו לברכה דבהא לא פליגי אלא משום דמוקי דרבי אמי שלא למעשה וממשנה ראשונה נשמע לאחרונה בדבר שהיא נאמנת וזה ברור. ומודינא דלא שהיננו דינא דהאי אתתא עד דבדיק נפשיה אלא יוציא מיד ויתן כתובה דבשלמא התם איהי לא בעיא למיפק ואנן הוא דמפקינן לה כדי שיקיים מצות פריה ורביה ואי אמר איזיל ואבדוק נפשאי שמעינן ליה ואפילו אי בעיא איהי נמי למיפק שמעינן לה דהא מקיים עמה מצות עונה אבל הכא בנדון דידן שאינו מקיים מצות עונה ומהמנינן לה אי אמר אזיל ואבדוק נפשאי לא שמעינן ליה לבטל עונתה של זו. ואם לא הספיק להוציאה עד שנשא אשה והוליד בנים שוב לא מהימנינן לה אפילו לפום האי שטתא דרגלים לדבר דמשקרא ועיניה נתנה באחר דמלתא דלא שכיח הוא דליהוי ליה גבורת אנשים לזו ולא לזו ובזנות ואמבטי לא תלינן כדפרישית. וטפי אית לן למתלי בשקרותא במה שנתלי בחששי רחיקי והבו דלא לוסיף עלה: