תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשפ״ח סימן ב׳

תשובה הנה ראיתי על זה שלשה קונדריסין נצים נסים לקראת המערכה זה אומר ככה וזה אומר ככה וחרבותם שלופות. אבל מקצת דבריהם מקדים שדופות. וקצתם מר עובר נוטפות. ולא מצאה היונה מנוח משלשה אלה בני נח. ולכן באתי בקצרה קוצר דעתי להודיעך כי דרכי לקצר במקום שאמרו שלא להאריך. ומתוך דברי תבין המקומות שאני חולק על בעלי הקונדריסין כי לא ראיתי להשיב עליהם אחת לאחת כי בזולת זה נגיע אל התכלית ועוד מפני האריכות. ומעתה אתחיל בכונה. דע דהאי מלתא תליא בפלוגתא דגמרא דבני מערבא וגמרא דידן לדעת מקצת מפרשים ז"ל כי לפי גמרא דידן איתתא מהימנא ולבני מערבא לא מהימנא וקי"ל דאנן בתר בני בבל גרירינן. ולדעת מקצת לישני הגמרות לא מהימנא האי אתתא וזהו כללא דמלתא. והשתא ברירנא לה בסייעתא דשמיא תנן בסוף נדרים למשנה אחרונה השמים ביני לביניך יעשו דרך בקשה. ופירשו בירוש' כמא דשמיא רחיקת מן ארעא כך האי אתתא רחיקת מן בעלה. והכי משמע נמי באגדה שאמרה לו שרה לאברהם השמים ביני לביניך שנאמר ישפוט ה' וגו' דהיינו שהוא מרוחק ממנה לגמרי כגון שרה שהיתה טוענת על אברהם שרחקה מחמת הגר הרי לך דבכל טענה דטענה דמרחקא מיניה לא מהימנא ויעשו דרך בקשה ולא שני לן אי אמרה דלא בעי לאזדקוקי לה או דלא מצי דישען על ביתו ולא יעמוד או דלא הוי בקי באורח ארעא בכולהו יעשו דרך בקשה ומאן דמפרש הירושלמי במאן דמצי לאזדקוקי ולא בעי דוקא כעובדא דשרה עם אברהם טועה הוא דהא בהרחקה תליא מלתא ומה לי האי ומה לי האי. והרשב"א ז"ל כ' בתשובה על מי שטוענת על בעלה שאין לו גבורת אנשים דנאמנת אלא שיש לחוש לדברי הירושלמי משמע דלא שאני לן ובכולהו יעשו דרך בקשה דאשה מעיזה פניה בפני בעלה אפי' במלתא דקים ליה ולא מיבעיא אי טענה שאינו יורה כחץ דלא מהימנא דהא אית בה תרתי לריעותא חדא דהא לא מרחקא. ותו דאיהי לא קים ליה ביורה כחץ ועבידה דמשקרא במלתא דלא ידע בה בעלה ואפי' באה מחמת טענה כי האי ואפשר דפליג אדרב המנונא דאמר [אשה שאמרה] לבעל' גרשתני נאמנ' חזקה אין אשה מעיזה וכו' דהא רבא פליג עליה נמי. אי נמי כולי עלמא מודו כרב המנונא [אלא] דבמלתא דלא ידעי אלא אינהו וקודשא בריך הוא עבידא דמשקרא והיינו דנקט תנא השמים ביני לבינך כלומר בדבר דלא ידע בה אלא השמים ואינהו אבל לגבי גירושין דלא סגי דלא הוי באנפי סהדי ואוושא מלתא אי לאו דקושטא קאמרה לא סמכא דעתה כולי האי. ותו דלא חשידא כולי האי לאפקועי נפשה מתותי בעלה בלא גט כלל אבל הכא הא תבעה להתגרש. וזה הטעם כתבו בתוספות בסוף נדרים לפסוק הלכה כרב המנונא אפילו תימא דפליג עליה רבא דהוא בתרא ואע"ג דגט מעושה נמי לאו כלום הוא כולהו נשי לאו דינא גמירי ובעל הקונדריס לא רצה להביא גאולה לעולם וכתב הדברים בשמו. וא"ת אמאי לא דחי גמרא בסוף נדרים הכי כדמותיב עליה דרב המנונא ממשנה אחרונה דהשמים ביני לביניך יעשו דרך בקשה ודחיק לאוקומא משום דטענה דאין יורה כחץ ומשום דלא קיימא ליה ביורה כחץ מהימנא. איכא למימר לפום האי שיטתא דסבר גמרא דכללא הוא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כלל במלתא דקים ליה. ואפשר דדייקינן לה מדתלי טעמא בחזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' ולא תלינן טעמא חזקה אין אשה מפקעת עצמה מבעלה בלא גט ופליג בהא אגמרא דבני מערבא. הא למדת דלדעת הירושלמי כל טענה דטענא האי אתתא לא מהימנא אלא יעשו דרך בקשה. וא"ת בשלמא אי טענה דמצי לאזדקוקי ולא בעי היינו דמהניא בקשה דפרישו בירושלמי יעשו סעודה אבל לשאר טענתא סעודה מאי מהניא. הא לאו מלתא היא דע"י סעודה יפייסו זא"ז וכן פירש ר"ח ז"ל. אי נמי [דע"י] סעודה ושמחה יתנו לב זה על זה ותגבר התאוה ויבואו לידי מעשה וכל שכן לכל שאר הפירושים שפירשו ביעשו דרך בקשה דאתי שפיר טפי ולכולהו פירושי לא מהימנינן לה ויעשו דרך בקשה בכל טענה דהשמים ביני לביניך כולל הכל וכן כתבו המפרשים ז"ל דא איהי שטתא דבני מערבא. אבל בגמרא דידן גרסינן בסוף נדרים השמים ביני לביניך דמשנה אחרונה ליהוי תיובתא דרב המנונא והא הכא דידעה היא דבעלה ידע בה וקתני דלא מהימנא פי' דקס"ד דאיהו נמי קים ליה ביורה כחץ. ומשני הכא נמי היא גופה אמרה נמי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע זו היא גרסת הספרים שלנו. אבל המפרשים לא כתבו אלא הכא נמי מימר אמרה נהי וכו' מכאן משמע דהשמים ביני לביניך היינו דטענה שאינו יורה כחץ ומשום הכי לא מהימנה דמעיזה היא לשקר במה שאין הבעל יודע. אבל אלו טענה שאינו נזקק כלל היא נאמנת דהא מלתא דידיעה ליה לבעל לא מעיזה פניה ולא משקרא ואפי' לא באה מחמת טענה יוציא ויתן כתובה דלא גרע מהוא בבגדו והיא בבגדה וכן כתבו רוב המפרשים ומכללם הרא"ש והרשב"א ומהר"ם ז"ל וטעמא דמסתבר הוא דכיון דאינו מקיים מצות עונה יוציא ויתן כתובה. ואפי' או טענה ישען על ביתו ויעמוד ויפרוץ הגדר ונכנס ומיד סר כחו ומשמש באבר מת מהימנא לפום האי שטתא דאי משום דמשקרא הא ידע בעלה בהאי מילתא ואמרינן דבמלתא דקים ליה לא משקרא ואי משום דלא מפקדא אפריה ורביה הא אתיא מחמת טענה ואמרה בעינא חוטרא לידה ומרא לקבורה ואפילו לא אתיא מחמת טענה מהימנא ויוציא ויתן כתובה דאין זה קיום עונה דאדרבה מצטערת היא יותר ואע"ג דהעראה כביאה לכל הדברים לקיום עונה לא מקריא ביאה. וכן כתב הרשב"א זכרונו לברכה איבעיא להו נכנסה לחופה ולא נבעלה חיבת ביאה קונה או חיבת חופה קונה ולא איפשיטא והויא קולא לתובע וחומרא לנתבע וכל שכן הכא דליכא חיבה כלל ואפי' הערה והעראה כביאה ומכל מקום משום חיבת ביאת הוא וליכא עד כאן לשונו: