תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשפ״ח סימן י״א

והנלענ"ד שהריא"ף ז"ל סובר דאין האשה נאמנת כדעת הרמב"ם ז"ל שקבלה בידינו שאינו חולק עליו אלא במקצת מקומות ונער יכתבם. גם כי הרב ז"ל לא תלה הדבר אלא בששהתה עשר שנים כמ"ש בפ' הבא ע"י. ותו דבשלמא אי טענת אינו יורה כחץ וטענת אין לו גבורת אנשים דין אחד להם היינו דלא הוצרך לכתוב תרווייהו והביא ההיא דנדרים דקשיא עלה דהבא ע"י ותריץ להו דהיכא דאנן מפקי כגון ששהתה מהימנא למיגביה כתובה היכא דאמרה דאינו יורה כחץ אבל בנדרים דאיהי בעיא למיפק לא מהימנא. אבל בטענת אינו יכול הכא והתם שוין הם ואינה נאמנת ומשום הכי לא הוצרך לכתוב דין הטוענת שאין לו גבורת אנשים. ותו בפ' ב"ש הביא המשנה כצורתה השמים ביני לביניך יעשו דרך פשרה ולשון המשנה כולל הכל כמו שכתבנו למעלה. ותו דבשלמא אינה נאמנת היינו דאין הרב מזכיר בקושייתו אלא טענת יורה כחץ אלא אי אמרת דנאמנת במלתא דקים ליה הא קשיא נמי לר' אמי דאמר דברים שבינו לבינה נאמנת במלתא דלא קים ליה הא במלתא דלא קים ליה אינה נאמנת ואמאי לא הזכיר זה הרב דהוה עדיפא דהסברא הפוכה לגמרי. תדע שכל בעלי הסברא הראשונה כך סדרו הקושיא ועיין בפי' הר"ן ז"ל בנדרים ותמצא. אלא סברת רבינו הגדול דבכל טענה אינה נאמנת אם לא שהתה עשר שנים. ועוד יש קצת ראיה שהרמב"ן ז"ל חיבר הלכות נדרים להלכות הריא"ף וסברתו ז"ל שאינה נאמנת כדכתיבנא. ולענין אם מותר לישא אחרת עליה הדבר פשוט מאד שכיון שאין כופין אותו להוציא והיא אינה יושבת תחתיו נהי דלא דיינינן לה בדין מורדת אבל מותר הוא לישא אשה אחרת דלישב ובטל מפריה ורביה לא תיקן רגמ"ה. וזה לשון הריטב"א ביבמות וכבר פירשנו כי בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמה לו לא החרים רבינו גרשום ולא אזלינן בהא בתר מנהגא ע"כ. וכן כתב נמוקי יוסף ביבמות וכל שכן לדעת הרשב"א שכתב שלא תיקן ז"ל אלא לאלף החמישי ואעפ"י שכתבו התוס' והמפרשים בסוף נדרים על אשה שאמרה טמאה אני לך האמינה בעלה וגרשה שעבר על התקנה שאני התם שהיא רוצה לשבת תחתיו לשמשו ומותרת היא ולא היה לו להאמינה אבל הכא שאינה רוצה לישב עמו בזה לא תקן כלל אלא אם כן יחוש לעצמו ויודע דקושטא קאמרה ויודע מחשבות מכיר בו: