כללי דנקטינן מהאי שקלא וטריא דרובא סבירא להו מצות יבום קודם. ותו דרוב ישראל נהגו ליבם. ותו דאפילו הנך דס"ל מצות חליצה קודמת רוב בעלי סברא זו ס"ל אין כופין לחלוץ. ותו דאפילו היה נשוי אשה אחרת אין כופין אפילו במקומות שפשטה תקנת ר"ג משום דלא תיקן אלא לאלף החמישי. ותו דאפילו לדעת האומרים לכוף הרי מילי במקום שנהגו או במקום שיש תקנה קבועה. ותו דאפילו בעלי סברא זו לא יתחייב שיודו בדינו של הרא"ש ז"ל. ותו דאפשר דאיהו נמי לא אמרה אלא במקומו לפי שנהגו. ותו דלעולם מהדרינן בתחלה להטעותו אבל לכופו מיד לא אמרה אדם. ותו דאין ראוי לכוף בשוטים ולא במאסר ולא לסגפו בגופו. ותו דלא הויא חליצה אפילו בדיעבד לענין שתנשא בה לכתחלה. ותו דאם נשאת בדיעבד לא מצרכינן לה חליצה אחריתי. ועוד דהנושא אשה ע"ד מנהג או תקנת אנשי מקומו הוא נושא. ותו דאית להו לחכמים כח לתקוני לעקור דבר של תורה בשב ואל תעשה ולעקור זיקה של תורה על ידי חליצה מעושה דאפקעינהו רבנן לקדושי אחוה מיניה על יד חליצה כזו. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״פ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.