תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשס״ה סימן ב׳

תשובה כל בעלי הדין והרב המתקן תקנה זו מודים כי מדין הגמרא בבלית וירושלמי והגאונים וכל הפוסקים ראוי לצבור שיתפללו שתי תפלות אחת בלחש ואחת בקול רם וכן נוהגין בכל הגלילות זולת המלכות הזה אשר פשטה בו תקנה זו ועתה (אולם) [כולם] חזרו לדין הגמרא זולת קהל המוסתערב אשר במצרים ושאלתי את פי הבאים מארץ עדן ואמרו שגם הם מתפללים ב' תפלות וזה ראיה שלא פשטה תקנה זו יותר ממלכות מצרים וגלילותיה וכיון שכן לא היתה תקנה קבועה. וא"ת במקום שפשטה הרי היא קבועה כדאשכחן בתקנות רבינו גרשום ז"ל מאור הגולה שלא פשטו בכל העולם ואפי' הכי במקום שפשטו הרי הן עליהם כדיני דגמרא. יש לומר דבשלמא הנך פשטו ברוב הגלילות אשכנז וצרפת וקטלוניא וכיון שכן הוו תקנות קבועות אבל תקנה זו לא פשטה אלא במלכות הזה ואפי' במקומה אין לה חוזק כשאר תקנות. עוד כי הרב בעצמו לא תקן אלא לפי זמנו שכן כתב בהדיא ראוי בזמננו זה וכו' משמע שאם תסתלק הסבה שבשבילה תקן תתבטל התקנה אם כן לא היתה תקנה קבועה וזה ברור מלשונו לכל בעלי העינים ואם כן נתבטלה הטענה שאמרו שאין להם לבטל המנהג שנעשה על פי וותיקין גם נתבטל מה שטענו שאם יבטלו מנהגם יהיו כתלמיד חולק על רבו. ולא דמיא לברכה מעין ז' שאעפ"י שתתבטל הסבה שבשבילה נתקנה אנו אומרים אותה דהתם לא תלו התקנה בזמן הילכך ראוי שתהיה נוהגת בכל זמן אבל תקנה זו תלה אותה בזמן שכן כתב בסוף התשובה גם כן וראוי אצלי באלו הזמנים וכו'. עוד כי ברכה מעין שבע אינה מבטלת דין הגמרא לא שאני חולק על הרב לומר שלא היה בידו לתקן כי ודאי היה יכול לתקן אלא הכוונה לומר שאינה תקנה קבועה וחזקה כברכה מעין שבע. עוד ראיה גמורה שלא היתה תקנה זו קבועה אלא כפי הזמן וכפי המקום וכפי המתפללים שמצינו לרב ז"ל תשובה אחרת בלשון ערב וזה העתק שלה. ואמנם מנהגינו לפי מה שראינו שהוא חיוב מבורר בעבור מה שאירע להמון מן המנהגים הרעים באלו הזמנים ובאלו המקומות והוא מה שאסדר לכם והוא שבתפלת שחרית ומוסף של שבתות ומועדים לבד לסבת רוב ההמון נעשנה תפלה אחת כאשר אתם נוהגין בתפלת המוסף של ראש השנה וכן אם אירע לנו תפלת המנחה שנתאחרה הרבה עד שנחוש שיעריב השמש אני עושה שיסדר השליח צבור התפלה בקול רם והקדושה וראיתי שאין בזה הפסד בשום פנים לפי שמי שאינו בקי יצא בשמיעת התפלה והבקי יתפלל לעצמו עם שליח צבור מלה במלה. ומה שחייב לעשות כן לפי שכל העם בשעת תפלת ש"צ לא יפנו למה ששליח צבור אומר אבל ידברו או יצאו להם והש"צ מברך ברכה לבטלה לפי שאין שומע לה ומי שאינו בקי כשרואה תלמיד חכם וזולתם ידברו ויסירו כיחם וניעם וינהגו מנהג הבלתי מתפללים בעת תפלת שליח צבור יעשה הוא גם כן כהם ויקבע בלב העם כולם שאין תפלה אלא בשעת הלחש לבד ואנו אומרים באיסורי תורה עת לעשות לה' וגו' ויש בזה מניעת חלול השם לחושבים עלינו שהתפלה אצלינו שחוק וקלות ראש ועוד שאין כל העם יוצאין ידי חובתם בזה לפי שאינם שומעים. אמנם אם נתפלל בכל ימי החול במעט עם מקובצים נחזור לשמור הסדר הראשון להתפלל בלחש וקול רם וכתב משה ע"כ. הרי אתה רואה בעיניך שלא היתה תקנתו קבועה אלא לפי המקום ולפי הזמן ולפי המתפללים והוא ז"ל היה נזהר לשמור הסדר הראשון אלא בעת שהיה חושש לסבות שהזכיר ועוד כתב ז"ל בתשובה אחרת שאפי' כלנו חכמים ויצאו ידי חובתם אין חזרת התפלה בקול רם ברכות לבטלה שמתחלה כך נתקנה שלא נתנו דבריהם לשעורין דומיא דקידוש בבהכ"נ וברכה מעין שבע ומכל מקום צריך מיהא עשרה שיהיו שומעים ועונין אמן ואם אין שם י' שומעים הויא ברכה לבטלה. ולענין מה שטענו כי הסבה שבשבילה נתקנה תקנה זו עדיין במקומה עומדת ולמעט בשבתות ומועדים שיש רוב עם נתפלל תפלה אחת כפי התקנה. אדרבא אני מעיד מה שראיתי בעיני שהשליח צבור לא הגיע לחצי התפלה וכבר השלימו רוב הקהל וחזרו לדבר זה עם זה והדרן קושיין לדוכתא ונמצינו עוברין על דברי הגמרא והפוסקים ובעלי הקבלה ולא הועלנו כלום בתקנתנו כי הרב ז"ל לא תיקן אלא שיהיו מתפללין עם שליח צבור מלה במלה כאשר כתב בתשובותיו פעמים שלש וכיון שלא הועלנו כלום נחזור לדין הגמרא דאנן סהדי שאם היה הוא ז"ל קיים היה מחזירם לדין הגמרא כיון שלא נתקיימה מחשבת תקנתו וזה ברור מאד. עוד יש ראיה שכיון שהוא ז"ל לא תקן אלא ברוב עם ובזמנו היו יותר מכפלי כפלים מהנמצאים עתה וכיון שנשארנו מעט מהרבה לפיכך ראוי לחזור לדין הגמרא. עוד כי בזמנו ז"ל הכל היו נוהגים כמנהגו וליכא משום אגודות אגודות אבל עתה בזמננו שיש כמה קהלות של ספרדים ומערביים ואסקליאה וכולם מתפללים כדין הגמרא איקרי כאן לא תתגודדו לפיכך ראוי שכולם יתפללו כדין הגמרא. ולענין מה שטענו שהיו כמה גדולים מאז ועד עתה ולא היה בהם פוצה פה על המנהג הזה. כמה תשובות בדבר חדא שעדיין לא היו רוב קהלות וליכא משום לא תתגודדו וגם כל קהלות המלכות היו מתפללים כפי התקנה ועתה חזרו לדין הגמרא. ועוד שמא לא ראו התשובה אשר כתבתי למעלה שמשמע ממנה שלא היתה תקנה קבועה שגם הוא ז"ל לא תקן אלא היכא דאיכא רוב עם ומעט הסכמה וחשבו שהיא תקנה קבועה. ועוד שרוב החכמים והגדולים הבאים למצרים דרך העברה ללכת לארץ ישראל ואינם מתעברים על ריב לא להם. ועוד שמא מקום הניחו לנו. וטעמא דעדיף מכולהו שעתה יש תלמוד תורה הרבה במצרים מה שלא היה קודם לכן ורובם ככולם בעלי תורה וכולם שומעים ושותקין בשעת חזרת התפלה ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה ואם יש מקצת שמדברים בשיחה בטלה בטלין במעוטן ואותם שאינם בקיאין לא ילמדו מהם שהם המעט אלא ילמדו מהבעלי תורה אשר עונין אמן אחר כל ברכה וברכה וכן יעשו גם הם ויצאו ידי חובתם ויתקיימו שני הדברים אבל בזמנו של הרב ז"ל לא היו שם מי שישמע ויענה אמן שאם היו שם עשרה לא היה כותב ז"ל שהשליח צבור מברך ברכה לבטלה. ואתה אל תתמה לומר וכי אכשור דרי דבכמה דברים ומנהגים רעים נכשרו הדורות אחר שבאו מרביצי תורה במצרים ורבו התלמידים והתורה עשתה פירות ופירי פירות וזה דבר נראה לעין ומה שראיתי אני מעיד. ולענין מה שטענו שיהיה טורח גדול לצבור ויאריך הסדר כל זה פטומי מילי הוא שהרי יכולין לקצר ברחמנות שמרחמים על המתים אשר מתו זה כמה דורות שבזה מפסידים חצי זמן התפלה והוא ענין בלתי הכרחי ורחוק לשכר וקרוב להפסד ואין כאן מקום לחקירה זאת ומכל מקום הדבר ברור שיכולין לקצר בזה מה שמאריכין בחזרת התפלה והותר. ולענין מה שכתב הרב ז"ל שיש חלול השם. הנה בזמן הזה נסתלק זה הטעם שאנו גרועים יותר מזה בעיני העכו"ם בעונות שהרי תפלתינו חושבין אותה לכפירה ותורתינו אומרים שהוספנו והגרענו והחלפנו אותה וכאלה רבות עמהם וכיון דבלאו הכי כאין אנו בעיניהם נעשה אנחנו מה שאנו מחוייבין מן הדין כיון שלא הועלנו כלום וכל שכן שבהתבטל הסבה הראשונה תתבטל גם זאת: