תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשס״ב סימן ב׳

תשובה דעתי סומכת להתיר אשה זו לישב תחת בעלה ואם גירשה או מת שתהא מותרת להנשא שאינו בדין שתהיה היום מותרת ולמחר אסורה ונמצאו בניה למפרע פגומים. ואעפ"י שאשה זו הוחזקה שיש לה יבמין על פי אליעזר ושבתאי מכל מקום הפה שאסר הוא הפה שהתיר שהוא אליעזר שהעיד מפי האשה שנהרג פינבי ולא נשאר שם אלא המומר ועדותו של יעקב אינו מעלה ומוריד דעד מפי עד להתיר הכשירוהו ולא לאסור. ולענין המומר פשיטא שאם עדיין לא נשאת לא היינו מתירין אותה להנשא לכתחלה. אבל כיון שכבר נשאת נסמוך על האומרים שאין המומר זוקק ליבום הואיל והיה מומר בשעה שנשא אחיו את אשתו. והריטב"א ז"ל הביא דברי רבי יהודאי גאון ז"ל. וכתב לבסוף דראוי להחמיר ומשמע משום חומרא בעלמא. וכתב במרדכי בהגהה כתוב באור זרוע קטן וזה לשון רב נחשון גאון ז"ל וספר בשר על גבי גחלים ותשובת הגאונים פוסקים דיבם שהיה מומר בשעת קדושי אחיו ועדיין כשמת אחיו עמד בהמרתו אינו זוקק את אשת אחיו ופטורה בלא חליצה ואפילו חזר המומר בתשובה לא משגחינן ביה עד כאן. ורבינו חננאל מיקל יותר דאפי' היה יהודי בשעה שנשא אחיו אה היה מומר בשעה שמת אחיו לא משגחינן ביה ולא חולץ ולא מייבם משום דסבירא ליה דמיתה לחודה מפלת. וכתב באור זרוע דקיימא לן כרבינו חננאל ז"ל. ובפלוגתא דמיתה מפלת או נשואין מפילין פסק הריא"ף ז"ל מיתה מפלת כחכמים. ומהר"ם ז"ל הביא ראיה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולא שייך לחלק בין מיתה לנישואין דבכל גוונא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה. ומה שאנו אומרים דאם קדש קדושיו קדושין חומרא בעלמא הוא חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו. הרי לך לדעת כל הני רבוותא אפילו לכתחלה מותר להנשא כ"ש [בנידון] דידן שנשאת כבר בהיתר ע"פ ב"ד. וקרוב אני לומר שאפילו החולקים מודים בזה דלא תצא חדא דהא נשאת. ותו דכבר נשתקה בהמרתו קרוב למ' שנה. ותו דכבר אבד זכרו ולא נודע מקומו איה. גם אין בכאן עדות שלימה להחזיקה בחזקת זקוקה אלא ע"י עד אחד הוא אליעזר דאלו עדות שבתאי אינו שלם שהרי לא ידע אם היו אחים מן האב או מן האם ואם היה האח היהודי חי ששמו פינבי גם אני מודה שהוחזקה ליבום בהצטרפות עדות שבתאי שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לגבי המומר נצרף כל הטעמים כדי שלא תצא מתחת בעלה ואפילו גירשה בעלה מותרת להנשא לאחר: