שאלה שאלת ממני אודיעך דעתי במאי דאמרי' בכל דוכתא תצא מזה ומזה או קדושין שלא נמסרו לביאה אם פירושו תצא בגט או הפרשה בעלמא ובזמן שהאשה אומרת כנוס או פטור אז כופין לגרש אבל בזמן שהם רוצים להיות מופרשים מניחים אותם והוצרכת לשאול שראית א' מן הראשונים שכתב שאין אומרים להם לגרש בגט כלל אלא מניחים אותם ככה והפריז על מדותיו שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפילו דבור בעלמא הוי גט מוטעה והביא ראיה מהא דתנן תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה וכתב רש"י ז"ל עלה אם רוצה להנשא לאחר משמע שאם אינה רוצה להנשא לאחר אינה צריכה גט מפני איסורא שדי לה במה שתפרוש מהם. וממילא שמעינן דתצא מזה לא בגט קאמר ומפורש אמרו בתוס' זבחים שאשת איש שזינתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו והקשו מהאי דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות ודחק ותירץ וסוף לשונו אבל לחייבו לגרשה אם היא אינה תובעת כנוס או פטור מהי תיתי והמפקפק בזה עליו הראיה עכ"ל. ואתה מן המפקפקים דרע עליך המעשה דשמא עצת זמה יש ביניהם ומה יועיל ההפרשה אם לא יהא דבר הכורת בינו לבינה וכיון דאינה אשתו תו לא אגידא ביה ולא יבאו לדבר עבירה:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״ס סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.