תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתש״ס סימן ב׳

תשובה גם אני רע עלי המעשה ואין מנחם כי כל מקום שאנו אומרים תצא בגט משמע דגרסינן עלה דמתניתין דפ' החולץ בזמן שהולד של קיימא יוציא וכו'. תנא משום ר' אליעזר אמר יוציא בגט ומייתינן עלה הא דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' וחכ"א יוציא ולכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס וכו' אמר רבא ולדברי חכמים יוציא בגט אמר מר זוטרא דיקא נמי דקתני יוציא ולא קתני יפריש ש"מ. וכתב הריא"ף ז"ל וכן הלכה ואפילו הוא כהן. הא קמן דלשון יוציא בגט משמע והקשו בתוס' והא דתנן בסוטה גבי מעוברת ומינקת חבירו יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן. ותירצו דלשון הפרשה משמע הכי ומשמע הכי אבל יוציא לא משמע אלא בגט א"נ התם שקינא לה ונסתרה לא חיישינן שיבא עליה כיון דאסירא ליה מדאורייתא ומעתה פשיטא לך לפי תירוץ הראשון דכל היכא דתני יוציא או תצא בגט משמע ואפי' לפי תירוץ השני נמי תצא בגט משמע אלא דלגבי סוטה סגי ליה בהפרשה משום דאיכא תרתי חדא דסניא ליה ומאיסה ליה כיון שקינא לה ונסתרה ועוד דאיכא איסורא דאורייתא ומש"ה לא חיישינן שמא יבא עליה אבל בעלמא חיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם ולא סגי בהפרשה אלא בגט. וכן כתב הר"ם וזה לשונו. אין להביא ראיה ממה שתירצו התוס' דהתם בפרק ארוסה כיון שנסתרה אסורה מדאורייתא וכו' דיש לחלק חילוק אחר דווקא התם הוא דלא חיישינן משום דמאיסה עליה וסניא ליה כיון שנסתרה תחתיו אבל בעלמא חיישינן על כרחין. עוד שאלו ממנו על מי שקדש תוך ג' חדשים והיא נדה וקודם שתטהר מנדותה יעברו ג' חדשים והשיב וז"ל בהא ודאי פליגנא עלך דאיכא למימר דוקא בההיא דסוטה שהיא שונאתו והוא שונאה מחמת שקינא לה ונסתרה תחתיו הילכך ליכא למיחש אבל בעלמא דלא סני לה אפי' באיסור כרת שהיא חמור יבא עליה ועוד נשען על התירוץ האחר דלא מפליגי בין איסור חמור לאיסור קל ועיין בתשובות מהרי"ק בשרש קל"ה ותמצא מה שיש בו די למבין ואם לא תרצה לצאת בגט משמתינן להו עד שיוציא בגט וכן כתוב בתשובות הרשב"א על כיוצא בזה. ומ"ש רש"י אם רוצה להנשא לאחר משום דקתני צריכה גט מזה ומזה ומשמע מדינא לפיכך הוצרך לומר אם רוצה להנשא לאחר אבל מאי דאמרינן תצא בגט משום דחיישינן שמא עצת זמה יש ביניהם אבל מדינה בהפרשה בעלמא סגי. הכלל דלא אמרינן הפרשה לחוד אל אגבי סוטה שנסתרה מהטעם הנזכר וז"ש בתוס' זבחים אשת איש שזנתה תחת בעלה אם ירצה הבעל לא יגרש רק שלא תשמשנו וזה ברור. גם על מה שהפריז על המדה לומר שאם יזכירו לו שהוא חייב לגרש אפי' בדבור בעלמא הוי גט מוטעה איני רואה את דבריו כי אפילו לפי סברתו שאינו חייב לגרשה לא הוי גט מוטעה דבשלמא כשהאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא חייב לגרש הוא סומך עלינו וכיון שלא היה חייב לגרש נמצא הגט מוטעה אבל היכא שהאשה אסורה עליו אעפ"י שאנחנו אומרים לו חייב אתה ליתן גט לא הוי גט מוטעה שהרי בשעה שהוא נותנו לה לאו עלן קסמיך אלא על עצמו הוא סומך כיון שאינה ראויה לו מתיר אותה לגמרי לעלמא וגמר וגרש מדעתו בלא טעות כדי שתנשא לעלמא שהוא מפרש דברינו מ"ש לו חייב אתה ליתן גט כדי להתירה לעלמא אמרנו כן ונמצא שאין בגט טעות כלל. ועוד שכיון שהיא אסורה עליו מה שאומרים לו חייב אתה ליתן לה גט היא כדי לכרות בינו לבינה ולהתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ולא מן הדין כי בהפרשה הוה סגי ושייך שפיר לשון חיוב בכהאי גוונא והילכך אין כאן דין גט מוטעה ומפני שאין אנו צריכין לזה בנדון דידן קצרתי בראיות. ולפי מה שכתבנו למעלה אתיא ההיא דשלהי המדיר דאין מעשין אלא לפסולות כפשטה: