תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ח סימן ט׳

ולענין התקנה אי מהניא להפקיע הקדושין הנה החכם המורה כתב שאין נחוש באלו הקדושין כלל מפני התקנה והביא מתשובת ריב"ש ותשובת הר"ר דורא"ן ז"ל לראיה ובשניהם כתוב היפך. כי הריב"ש ז"ל היה מצריכה גט לחומרא כשיש תקנה להפקיע הקדושין וזה לשון הר"ר דוראן ואם התקנה היא סתומה ולא פירשו דבר מזה אלא אמרו שלא יהא רשות ביד אדם לקדש אשה אלא בשעת הנשואין ודאי הוא שהעובר על גדרן ראוי הוא לעונשין. אבל מספקא לי אי אפקעינן לקדושין מיניה או לא ולא שאני מסופק אם יש כח בידם על זה דודאי יפה כחם בזה אלא שאני מסופק אם היה דעת הצבור להפקיע הקדושין אם לאו ואין הדבר יוצא מידי ספק עכ"ל. הרי אתה רואה בעיניך שאפי' בשיש תקנה להפקיע היה מצריכה ריב"ש גט כל שכן במדינה זו שתקנה זו לא ראינוה אלא שמענו עליה בזמן הנגידים שעברו ולעולם לא הזכירו להפקיע הקדושין כלל ומעשים בכל יום על זה והיו מענישין את עדי הקדושין והקדושין מעולם לא הרהר אדם בהם. ואע"פ שמשתי התשובות שכתב החכם היא ראיה גמורה שהיא צריכה גט אכתוב לך תשובת הרשב"א ז"ל ששאלת יש תקנה בעיר הזאת בחרם וקנס שלא לקדש בת ישראל אלא בעשרה ובשליח צבור וכו'. תשובה גט זה פוסל לכהונה. חדא דמאן לימא לן דלא נתקדשה לו כהוגן אע"פ שיש תקנה בעיר ובקנס שלא לקדש אשה אלא בעשרה ובשליח צבור דילמא עבר וקדש או לא ידע וכו'. הרי לך בהדיא דעבריין הוי והקדושין קדושין ואם לא ידע בתקנה אפילו עבריין לא הוי וכל שכן במצרים שאין תקנה זו ידועה ומפורסמת אפילו לחכמים: