תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ח סימן ו׳

ולענין הלשון שאמר בחיי שתקחי דינר זה לקדושין לי אומר אני שזה לשון קדושין ולא נקרא זה ידות כלל שהרי הלשון נאמר בלשון לעז והסופר לא היה ראוי להעתיקו ומי שהוא בקי בלשון לעז יכיר שזהו לשון קדושין ואפי' בלשון הקדש מתפרש יפה שתקחי זה הדינר בקדושין בתורת קדושין לאפוקי מתנה ויהיו הקדושין לי לצרכי כאלו אמר מקודשת לי *ואפי' אם תמצא לומר דהויין ידים הרי הם ידים מוכיחות וכ"ע מודו בה מכמה טעמי חדא שהיתה משודכת לו כמה שנים ואין מדבר עמה על עסקי קדושי' ועוד גדול מזה שאבי הבת היה מזהירה שלא תקבל ממנו דבר והיו שומרים אותה ממנו ואין לך הוכחה גדולה מזו. שהיא היתה יודעת דמהדר לקדשה. ואעפ"י שכתב הרשב"א זכרונו לברכה בתשובה שאין השדוכין כמדבר עמה על עסקי קדושי' כמה תשובות בדבר חדא שהוא בעצמו כתב כיון שמנהג המקום לשלוח הסבלונות ואח"כ מקדשין. ותו דהתם איירי בשנתן בחיקה סתם אבל הכא אמר בקדושין לי. ותו דהכא יודעת דמהדר לקדשה שהרי לא היו רוצים ליתנה לו ואפי' בנתינה סתם הויין ידים כ"ש הכא דאמר בקדושין לי ותדע דכולא מלתא תליא במלת לי דהא אמרינן בגמרא אם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא אמר כלום. והחכם הנזכר כתב שאין זה לשון קדושין כלל והביא ראיה לדבריו תשובת הרשב"א ומפני שהוא מבואר לבעלי העינים שהיא ראיה לדברינו ותיובתא לדבריו כתבתיה. ראובן נתן ללאה כסף וא"ל הריני נותן לך כסף זה בקדושי' ולא היו מדברים ע"ע קדושין והוא לא א"ל תהא לי מקודשת וכו'. תשובה אע"פ שקבלתם לשם קדושין לשמואל דאמר בעינן ידים מוכיחות אין זו מקודשת ואפי' אמרו שניהם דלקדושין נתכוונו. מכל מקום בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות. ועוד דמקדש בלא עדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת וכל שכן כאן דאין ידים מוכיחות כמי שאין כאן עדים למאן דאמר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים שלא נתקדשה לו אלא מפיהם שאומרים לכך נתכוונו ומיהו יש לחוש וכן כתב הריטב"א ז"ל ושמעי' מהכא שקדושין שנ' בכל ל' שמשמעותו באותו לשון קדושין הוו קדושין אעפ"י שאינו לשון תורה ואומר ללעוזות בלעז וערבי לערביות: להחמיר שמא בקדושין ובכענין זה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכה גט ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם ואם ירצו יגרש ראשון וישא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון כענין שאמרו בגטין פרק המגרש עכ"ל. ואתה המעיין ראה גם ראה אם יש להוכיח מכאן לנדון שלנו שאין צריכה גט כלל חדא שהרי הרב בעצמו החמיר להצריכה גט אפילו היכא שקדשה שני. ותו דהתם לא אמר לי אלא הריני נותן לך זה בקדושין ואין לשון זה כלום כדכתיב' לעיל. ותו דהכא משודכת לו כמה שנים והוה מהדר לקדשה ואין לך מדבר עמה על עסקי קדושיה וכו' וקרוב אני לומר דבנדון דידן לא היו תופסין קדושי שני אלא משום דתרי ותרי ספק דרבנן. עוד הביא ראיה החכם מתשובת הר"ר דוראן ז"ל באדם שאמר לחברו טול טבעת זו והשיב לו למה ואמר לו שלח ידך ואחוז בו אז אמר לו שמעון קדושין על בתך והשיב על זה הלשון שאינו כלום מפני שלא אמר בשעת קדושין דברים שהאשה מתקדשת בהם שכשאומר קדושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש עכ"ל. ואני לא ראיתי לשון התשובה במקומה אבל מכאן אין ראיה כלל דהתם לא היה מדבר עם האשה ולפיכך אינו מוכיח שהאשה הוא מקדש. אבל הכא שמדבר עם האשה ואומר תקחי זה בקדושין לי וכל שכן שאמר אותו בלשון לעז דודאי לשון קדושין הוא לכולי עלמא וזה ברור. הכלל העולה דלשון זה מועיל בקדושין כל שכן בהצטרף אליו דהוה מהדר לקדשה שהרי אמרו שקדשה פעם אחרת במעט חלאוה דרך חלון ולא הועיל אם כן אין לך מדבר עמה על עסקי קדושיה גדול מזה וכל שכן אם נאמין לדברי האומרים שהבת אוהבת אותו ואביה ושום אחד מקרוביה אין חפצים בו שאומרים שגזם עליהם בדברים למוסרם ולהפסידם: