שוב ראיתי בספר שקל הקדש לשון מסכים לכל מה שכתבנו וזה הוא. תמצא כי סוד כל קריאת שמע הוא בנין האדם והוא סוד רמ"ח אברים שבאדם ועל כן תמצא בכל הפרשיות כולם סוד רמ"ח תיבות להיות בנין האדם שלם בכל תיקוניו ובכל ענייניו. ואמרו במדרש ירושלמי והא רמ"ה תיבות הוו אמרו שליח צבור חוזר שלשה תיבות ומאן נינהו ה' אלהיכם אמת שהם שלשה תיבות לתשלום כל האברים והחזן משלים האיברים לכולם באותם השלשה תיבות שהוא חוזר. ומקשה לשם ואומר והתנן חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת ודאי אינו חוזר ואומר אמת ואמרו כיון שאינו חוזר ואומר אמת היאך יכול ש"צ לחזור השלשה תיבות הללו דהא כבר אמר אמת והשתא היאך יכול לחזור ולומר אמת כבתחלה. ומתרץ תנן מי שהתפלל אל יחזור ויתפלל פעם ב' משום דמיחזי כשתי רשויות שליח צבור אע"פ שהתפלל חוזר ואומר תפלתו כדי להוציא את מי שאינו יודע ידי חובתו ומה להוציא את מי שאינו יודע חוזר ומתפלל להשלים לבנין אדם ולהשלים לכל הקהל לא כ"ש ודאי חוזר ואומר אמת שליח צבור עד כאן ראיתי. ואני תמיה על הקדמונים היאך לא הגיע לידם ענין זה כי שמעתי אומרים שהיתה ביניהם מחלוקת עד שהסכימו לומר אל מלך נאמן בתחלה וענין זה אינו נכון כלל כי אין צריך להפסיק ולומר שום דבר בין מדת אהבה לשמע דכיון שיגיע האדם להבוחר בעמו ישראל באהבה יאמר שמע ישראל מיד ואין צריך להפסיק בנתים שום דבר כי מים רבים לא יוכלו להפסיק את האהבה. ועוד כי גם אמנם אין מתקשר אל מלך נאמן עם שמע ישראל ועל כן אין הדבר נכון עד כאן. ומה שכתב שהחוזר ומתפלל מחזי כשתי רשויות הוא כשמתפלל חובה אבל נדבה יכול להתפלל על ידי שיחדש איזה דבר:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.