תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ו סימן ג׳

ולענין אי כתבינן מודעה אשותפותא לכאורה היה נראה דאפילו מ"ד דכתבינן מודעא אזביני מודה הוא דלא כתבינן מודעא אשותפותא כי האי דהכא שהרי מצוי תדיר שמפסידין האסקאלה ואגב אונסיה והאי הנאה דאי מפסיד יסייע עמו בהפסד גמר ומקנה וכן הדעת נוטה שלא יהיה מפסיד בהפסד ואינו נוטל חלק בריוח מפני המודעא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבכל מידי מועיל המודעא דהא מכר נמי אגב אונסי' וזוזי גמר ומקנה ואפילו הכי איפסיקא הלכתא כמ"ד כתבינן מודעא אזביני ואע"פ שיפסיד בהפסד ולא יטול חלק בריוח איהו דאפסיד אנפשיה דאנס את חברו והוא עשה שלא כהוגן לפיכך יעשו בו שלא כהוגן ויפסיד ולא ירויח וכ"ת דאונס ממון לא הוי אונס ליתא דכתב רבינו האי ז"ל כל מי שמגזים לחבירו אפי' בממון ויכול לעשותו כותבים עליו מודעא וכותבין מעידים אנחנו באונס פלוני עד כאן. וכן הוא הסכמת המפרשים ז"ל. הכלל דבכל דבר כתבינן מודעא. וז"ל רבינו ירוחם ז"ל מודעא הוא שמודיע לעדים שהמתנה או המכר או שום דבר שיעשה שהוא באונס והרי מעשיו בטלים וכו'. הרי לך בהדיא דכתב או שום דבר שיעשה. וגרסינן בחזקת הבתים אמר אמימר תלויה וקדיש קדושיו קדושין. מר בר רב אשי אמר באשה ודאי קדושין לא הוו הוא עשה שלא כהוגן לפיכך יעשו בו שלא כהוגן הא הכא דאפי' בקדושין דאורייתא אפקעינהו רבנן כל שכן בממונא דאם יפסיד ולא ירויח לא חיישינן ליה וכל שכן בפשרה דודאי כתבי עלה מודעא וזה פשוט. לשון המרדכי בחזקת הבתים מודעא בפני שנים וכו' כתב רשב"ם ז"ל דדוקא קודם נתינת השטר אבל אחרי כן אין המוציא מודעה כלום דאם כן כל השטרות שבעולם כשיתחרט אחר שנעשו בכשרות יבא לפוסלם. ועוד פירש דלהכי כתבינן ביטול מודעא בשטרי מכירה ומתנה דהשתא לא תועיל המודעא כדמוכח בערכין וכו'. ולענין אם תועיל המודעא לבטל דבריו האחרונים כתוב בתוס' בפרק חזקת הבתים וז"ל ואפי' אמר בשעת המודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל אינו כלום דמכל מקום לבסוף כשמבטל כל מה שאמר קודם לכן יהא מבוטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ע"כ. ורשב"ם כותב דאפילו בגט מועיל ביטול המודעא וכן בספר המצות וכן כתב רבינו ירוחם והרבה מפרשים הסכימו לזה אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק י"א מהלכות מכירה דלעולם המכר בטל אעפ"י שקנו מידו לבטל המודעא והחכם הפוסק רצה ללמוד מדלא כתב הרב ז"ל גבי מכירה כמו שכתב גבי גיטין שאין שום דבר מועיל לקיים המכר ולבטל המודעא אפילו אם פסל עדי המודעא ואפילו שכתב אותו הלשון שכתב הרב ז"ל שמועיל לבטל מודעת הגט וזה מבואר הטעות שהרי גבי גיטין א"צ מסירת מודעא וגבי מכר צריך מסירת מודעא משמע דגט חמור ממכר ואפ"ה יש דברים בגט שמבטלין המודעה אם מסר מודעה כ"ש לגבי מכר שהמודעא היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים שיועילו הדברים שמועילין בגט לבטל המודעה וזה ברור לבעלי העינים. ומדברי רשב"ם ז"ל אתה למד זה שכתב אף בגט מועיל ביטול המודעא והוא ז"ל עסוק במכר ומדרשב"ם לפי שיטתו נלמוד להרמב"ם ז"ל לפי שיטתו. ויש מי שכתב שמה שמועיל לבטל המודעא במכר אינו מועיל לבטל מודעת הגט משום חומרת גטין ומה יש עוד להאריך בזה ובעל מגיד משנה הביא על לשון הרב ז"ל לשון הרשב"א ז"ל ואותן שכותבין בביטול כל מודעי וכו' אינו כלום ומכל מקום מסתברא לי דתקנת הביטול דפוסל עדי המודעא ויאמר והריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולים וכענין שאמרו בנאמנות עכ"ל וכן אם כתבו אחרים. ואעפ"י שיש מקשים על הרשב"א ז"ל לומר שאם אמר לעדי המודעא אפילו שאפסול את העדים לא יהיה פסול ואם כן אין לדבר סוף. לאו למימרא דאין תקנה כלל לקיים המכר אלא לפי דבריו ז"ל מקשינן אבל לכולי עלמא דבריו האחרונים קיימים ואני אומר שהרב בעצמו תירץ קושיא זו שכתב כענין שאמרו בנאמנות כיון שפסל אותם לגבי נפשיה אפילו באונס שוב אינם כשרים להעיד לו ואפילו שיש חולק בדבר לא נחוש אליו למיעוטו כ"ש שהרמב"ם ז"ל כתב שמועיל ביטול המודעא לגבי גיטין וכל שכן לגבי מכר כמו שכתבנו למעלה ובתנאי שיכתוב הלשון שכתב הרב ז"ל בהלכות גיטין או הלשון שכתבנו למעלה בשם הרשב"א ז"ל. ומה שלא כתב הרב בהלכות מכירה סמך על מה שכתב בהלכות גיטין וכ"ש הוא כמו שכתבנו ובנדון שלנו כיון שכתב בשטר האחרון שפסל עדי המודעה הרי המודעא בטלה והשטר קיים דעיקר אי כתבינן מודעה אזביני תליא בפלוגתא דאמוראי וביטול ביטול המודעה הוי פלוגתא דפוסקים אפילו שלא פסל עדי המודעה הילכך הכא דפסל עדי המודעה ודאי דבריו האחרונים קיימין לכ"ע. והר"ן חולק בחזקת הבתים ואמר שאם כתב במודעא אעפ"י שאפסול עדי המודעה שהמכר בטל והמודעה קיימת ואין לו תקנה. מ"מ על הרשב"א ז"ל יש לסמוך לפיכך כל שהמודעה לאפוקי ממונא לא נחוש ואם היא לאוקומי ממונא ראוי לדיין שיעשה פשרה והני מילי בעלמא אבל בנדון דידן טעמי אחריני איכא כמו שאכתוב בס"ד. ובפרק השולח בגיטין כתב הר"ן ז"ל שיש לסמוך על מה שתקן הרמב"ם ז"ל. וכתב הרמ"ה פרק המגרש והביאו הריטב"א וז"ל אביטולא סמכינן חדא דכיון דבעלמא מהני ביטול לבטולי מודעי אלמא בתר דעתא בתרייתא אזלינן כי אמסיר כל חד מנייהו נמי לבטולי חבריה לבתר דעתא בתרייתא אזלינן דסוף סוף הא בטליה למודעי ועוד אפילו תימא כהדדי נינהו אוקי חדא לגבי חבריה ואוקי גיטא אחזקתיה והכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי גט המעושה בישראל דכשר היכא דמסר עליה מודעה כי האי גוונא הכי נמי דלית ליה תקנתא וכ"ת הכי נמי אם כן הא דתנן אלו שכופין אותן להוציא וכל היכא דתקון רבנן למיכף אגטא כיון דמצי למימסר עליה מודעה דלית להו תקנתא מה הועילו חכמים בתקנתם אלא משום דכל מודעה אית לה תקנתא בביטול והוא הדין והוא הטעם גבי מכר ומתנה כל חד כי דיניה דכולהו בהאי עניינה חד טעמא נינהו ע"כ: