תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ו סימן ב׳

תשובה פסק זה כבר ראיתי אותו שהחכם הפוסק שלח אותו אלי וקודם זה ראיתי עוד פסק אחר על זה הענין שהראה אותו לי אחד מבעלי הדינין ושניהם אינם מכוונים להלכה ואינס מסכימים זה לזה כי בזה האחרון היה כתוב יחלוקו וסתם חלוקה היא למחצה. ובראשון לא היה כתוב חלוקה שוה אלא פלוני כך ופלוני כך ואני כתבתי לחכם הנזכר בקוצר מה שנזדמן. ועתה לאהבתכם אכתוב הדברים בארוכה. תחלה יש לדקדק אם חזקה זו חזקה הואיל ודרכם לסלקו אפילו בתוך הזמן. עוד אם כתבינן מודעא אשותפותא. עוד אם תועיל המודעא לבטל דבריו האחרונים אפילו שפסל עדי המודעה. עוד אם יש מודעה לבטל השבועה עוד אם צריך שיתכוין לדבר אחר בשעה שמוציא השבועה מפיו. עוד אם כתבינן מודעא אפשרה. עוד אם תועיל המודעא לשטר חוב השני שזקף הריוח במלוה עליו. עוד אם בשעת כתיבת השטר השני כבר הוא מסולק האונס או לא. עוד לדעת אם טעה הפוסק. עוד לדעת מה נקרא טועה בשיקול הדעת ואם טעה במה שכתוב בפוסקים אם נקרא טועה בדבר משנה או לא. עוד אם טעה בדבר משנה ובשיקול הדעת אי אמרינן מה שעשה עשוי וישלם מביתו כדין טעה בשיקול הדעת או דילמא חוזר הדין מפני שטעה בדבר משנה עוד הדיין שנסתפק לו הדין ובעלי הדין לא רצו לקבל פשרה מה יעשה. עוד אם מה שהתנו להראותו לחכמים אחרים פירוש הוא ואם טעה בשיקול הדעת ישלם מביתו ומה שעשה עשוי או דילמא הכי פירשו ואם תטעה ליהוי כאלו לא קבלנו ומה שעשה לא יהיה עשוי. הרי לך י"ג דבר שצריך לחקור בהם בע"ה. תחלה אומר כי שמעון לא טוב עשה שירד לתוך אומנותו של חברו ויורד עמו עד לחייו וראוי לעונש ומותר למקרייה רשע דאמרינן עני המהפך בחררה ובא אחר ליטלה ממנו נקרא רשע ומרגלא בפומייהו דאינשי דקורין לכיוצא בזה השגת גבול ולפי זה קאי בארור דכתיב ארור מסיג גבול רעהו אבל לפי האמת קרא לאו בהכי משתעי אלא במסיג גבול קרקעו של חברו ומרחיב את גבולו ולעבור עליו בשני לאוין אם הוא בארץ ישראל ואין כאן מקום להאריך בזה. וכל שכן שיש במצרים תקנה קדומה וחרמן של ראשונים שלא יוסיף ולא ישכור מן הנכרי הבית או החנות שדר בו ישראל ואם בבית דירה אמר כך כל שכן במקום שתלוי בו פרנסתו ופרנסת ביתו ואפי' אחר שנשלם זמן האלתזם אסור לישראל להשתדל לקחת את מקומו דלא גרע מעני המהפך בחררה דאומד דעתא דלהכי נחית תחלה שאחר שיושלם הזמן יחדש אלתזם אחר. וכן כתב מהר"י קולון בשרש כ' וזה לשונו ועל אשר טען פלוני לחלוק החזקה מאחר שכבר כלה זמן תנאים שעשה להם הדוכוס על ע"ד שאין בטענתו ממש שמאחר שהדבר ידוע שדרך כל הארץ ליקח חוקים מהאדון לזמן ואחר כלות הזמן חוזרים ולוקחים חוקים אחרים וכך המנהג בכל גלילות ישראל אם כן משעה ראשונה שלוקח הישראל חוקי ההלואה מאדוני הארץ על מנת כן קונהו לשיכלה הזמן שיחזור ויחדש החוק עם האדון מאחר שכן הדרך פשיטא דלא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה נקרא רשע. ואפילו לפי דברי ר"ת שפירש דלא איקרי רשע אלא שהיה יכול למצוא במקום אחר וי"ל שלא היה יכול למצוא במקום אחר חנות דמתדר כמו זה. מכל מקום הדבר פשוט שלא נוציא החררה מיד מהפך כדי ליתנה לזה שבא ליטלה ממנו ע"כ. ומיהו אם נתבטל זה מלהוציא חוקים אחרים ולחדש תנאים חדשים אחר שנשלם הזמן הראשון ובא אחר ולקח המקום נ"ל שלא נקרא רשע כיון שזה לא השתדל כבר נתיאש מן המקום ההוא. אבל לגבי הדין כיון דקי"ל דדינא דמלכותא דינא ודינא דמלכותא היא שמסלקין את הלוקח שום אלתזם אם הוסיפו עליו אפילו שלא השלים זמנו וכן הוא מנהג בכל מדינות המלך יר"ה אין כאן חזקה ואין כאן גזל וצריך להשלים תנאי השותפות ואם הרויח יקח חלקו ואם יפסיד יפסיד חלקו. וזה הדבר פשוט מאד שאפי' קרקעו שלו ממש או שירש מאבותיו אם היה דינא דמלכותא שמי שלא יפרע המס ימכרו את קרקעו וקנה אותו ישראל אחר זכה בו ולא מיבעיא על המס המוטלת על הקרקע אלא אפי' אכסף גולגלתא ואם היה דינא דמלכותא שמוכרין הקרקע ומכרוהו עבדי המלך לישראל אחר זכה בו וכן כתב רבינו יהוסף ן' מיגש ז"ל בגמרא בתרא וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל. וא"ת דהתם איירי בשהניחו בעליו כדי שלא לפרוע את המס אבל הכא עומד וצווח על מקומו זו אינה קושיא כלל דאי אין דינא דמלכותא שימכרו את הקרקע והוא עומד שם אם מכרוהו הוי גזלנותא דמלכותא לא קנה. אבל אם דינא דמלכותא דאפי' עומד שם שימכרוהו ודאי דזכה הקונה דהא אמרינן התם ודוקא שמכרוהו בשביל מס הקרקע אבל אם מכרוהו בשביל כסף גולגולתא לא ואפי' הכי כתבו הפוסקים שאם דינא דמלכותא שכל מי שלא יפרע המס איזה מס שיהיה אפילו מס גולגולתא שימכרו נכסיו יכול כל אדם לקנות והרי הוא שלו מאחר שחוק המלך הוא כן וכן היא הסכמת כל הפוסקים וכל שכן וקל וחומר בנדון דידן שהמקום הוא של המלך יר"ה שאין חזקתו חזקה ובב"ב איכא כמה מעשיות מסכימים לזה ע"ש ומעתה מטעם חזקה הדין עם שמעון אם היה לוקח אותו מאת המלך יר"ה אבל מאחר שלקח מראובן וראובן מסר מודעה יש לדון בדבר: