שאלה מעשה שהיה בראובן שהיה מוחזק במקום אחד ששכר אותו מאת המלך לשלש שנים בסך כך וכך באלתזם כמנהג. ואחר שעבר מקצת זמן בא שמעון ואמר לו תן לי חלק במקום הזה ואם לאו אוסיף במקום וכן המנהג שמקבלים התוספת ומסלקין את הראשון וראובן מפחדו מזה נשתתף עם שמעון ונתן לו השליש במקום הנזכר וכתבו שטר שותפות בכל חיזוקי סופר בבטול כל המודעות ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב ואחר הזמן באו לחשבון וקנה ראובן חלקו של שמעון בכך וכך אעפ"י שהיה מגיע לו יותר כפי החשבון וזקפן עליו במלוה לפרוע אותם לזמן כך וכתב עליו שטר חוב בכל חיזוקי סופר בבטול כל המודעות ואם מסר שום מודעה פסל עדיה מעכשיו ובשבועה חמורה לקיים כל הכתוב לעיל וכשהגיע זמן הפרעון תבע שמעון את ראובן החוב הנזכר ואמר לו ראובן שאינו חייב לו כלום שאנוס היה בדבר והוציא שטר מודעא כתוב וחתום בעדים כשרים שבאונס עשה כל זה והמודעא על כל בטול המודעות ועל כל שבועה ועל כל תנאי שיתנה בכל חיזוקי סופר וביררו להם חכם א' וקבלו עליהם כל מה שיעשה בדין תורה לא בדרך פשרה כלל והתנו להראות הפסק דין לחכמים אחרים והחכם הנזכר צלל במים אדירים והביא ראיות שהמודעה היא קיימא ונתבטלו דבריו האחרונים ואח"כ נסתפק לו הדין מתוך שאלה א' של הרשב"א ומתוך כך העלה שיחלוקו שיפרע לו מחצה ויעכב מחצה. ועתה צריכין אנו לדעת אם הפסק הוא דין או אם טעה ואם הטעות [הוא] בדבר משנה או בשיקול הדעת ובעיקר הדין מהו הכל יבאר כ"ת באר היטב:
תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתשכ״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ד, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.