תשובות הרדב״ז חלק ד · חלק תתרע״ז סימן א׳

שאלה ראובן גרש את נשיו ואח"כ שדך אשה ונשאה על תנאי זה וזה לשון התנאי בשטר השדוכים ועוד התנו ביניהם שיהיו נשיו שגרש אסורות עליו בהנאת תשמישן לדעת הכלה ולדעת אביה ואמה וכל זה בקנין שלם וכו'. וזה לשון תנאי הכתוב בשטר הכתובה. גם קבל עליו שלא ישא אשה אחרת עליה עד שיפרע לה כל מה שהוא חייב לה בשטר זה ויפטרנה בגט כשר. ועוד התנו ביניהם שיהיו נשיו שגרש אותן אסורות עליו בהנאת תשמישן כאמו ואחותו ואיסור תשמיש נשיו כמו שזכרנו למעלה ?הן לדעתה ולדעת אביה ואחיה וכו'. ועתה טוען אבי הבת בהרשאת בתו שראובן קדש את נשיו המגורשות ומתייחד עמהן ולא קיים תנאו וכיון שכן שיתן לבתו כתובתה ויפטרנה בגט כשר. וראובן טוען שלא בטל את תנאו שהרי לא נשא אלא קדש בלבד וקדושין לחוד ונשואין לחוד. ואינו מחוייב להוציא את זו עד שיכנוס את נשיו וישא אותן או אחת מהן. גם בענין האיסור טען שמה שכתוב בשטר הכתובה הוא עיקר כיון שהוא מעשה אחרון וההיא שעתא מתחייב בכתובה ובשטר הכתובה כתוב כאמו ואחותו והוי מתפיס בדבר האסור ואינו כלום ואפי' שאלה אין צריך לפי שראובן תלמיד חכם. ועוד טען אבי הבת שמאחר שאינו רוצה לגרש את בתו שיקיים תנאו ויאסור את גרושותיו עליו כראוי ושלא יתייחד עמהן שבתו אינה יכולה לסבול זה שעל תנאי זה נשאת לו. טען ראובן שאינו רוצה לקבל על עצמו תנאי אחר יותר ממה שכתוב בשטר כתובתה. יורה המורה הדין עם מי וכדת מה לעשות: