תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקצ״ד סימן ד׳

תשובה עדיין יש להסתפק בנדון זה כי אפשר לומר שהמשנה וגם הר"ם ז"ל לא דברו אלא במי שאומר עליו שהוא קרובו בעת שהוא ראוי ליורשו כגון שאמר עליו שהוא אחיו בעת שאין לו בנים או שהוא אחי אביו ובעת דבורו אין לו קרוב יותר ממש שאז הוא כאלו אמר עליו שהוא ראוי ליורשו אבל בנפתלי זה שאמר על ראובן שהוא קרובו בעת שיש לו בנים ראויים לירש או קרובים אחרים קודמים לירושה אפשר שלא היתה כוונתו על דעת שיירשנו ומילי דכדי נינהו דלא סליק אדעתיה שימותו בניו בחייו או שאר קרובים הקודמין לו ויבא זה לירש ומלתא דלא רמיא עליה דאינשי אמר ולא אדעתיה דומיא דמאי דאמרינן ביבמות פ' ב"ש גבי נטולה אני מן היהודים לגבי יבם דלא מסקא אדעתה דימות בעלה ונפלה קמי יבם. וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל שאמר או שאר היורשים אותו נראה שעתה ראויים לירש אותו ולא במי שבעת דבורו אינו ראוי ליורשו וכ"ש זה שהקורבה היא שאפילו בעירו לא הוחזק בה ואף אם נאמר שגם בענין זה שיהיה ראוי לירש שכוונתו של נפתלי היתה שיירשנו כל שלא יהיו לו יורשים אחרים קודמין לו מ"מ כיון שלא נודע בפרסום ובא להוציא מיד אחר צריך להביא עדים שהוא הקודם בירושה ואין אחר קודם לו ולא דמי לההיא דמרי בר איסק שלא הצריכוהו להביא עדים שאין לו אח אחר דהתם מארי הוא ודאי יורש אביו ואם יש לו אח הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי. אבל בנ"ד שהקורבה היא רחוקה אין זה ודאי יורש עד שיביא ראיה שהוא קרוב מכל אדם. ואולי מארי היה מוחזק בנכסי אביו מעת שהלך אביו עם הבן הקטן לבי חוזאי שהוא הניחו בנכסיו ולא היה צריך שיורידוהו ב"ד אבל אחיו הקטן בא להוציא ממנו חלקו מה שאין כן בנדון זה שזה בא להוציא מיד אחר ע"י ב"ד ויש לב"ד לחוש בכל מה שאפשר שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן עכ"ד. הרי אתה רואה בעיניך כי לדעתו ז"ל צריך שיעידו העדים שאין לאיש קרוב ראוי לירש יותר מזה (ואם) [ועם] החזקה שיהיה מוחזק שאין לו קרוב יותר מזה הראוי לירש ועל זה הכלל בנה תשובותיו ולא הביא ראיה לדבריו כלל אלא בדרך סברא. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלאו הכי הוא דקשיא לי עליה טובא חדא שהרי שנינו בתוספתא שנים שהיו באין ממדינת היום אע"פ שמשאן ומתנן ומאכלן ומשקן כאחד ומת אחד מהם אין חבירו יורשו ואם היה נוהג משום אחוה יורשו ע"כ. ולפי דברי הרב ז"ל משום דנוהג עמו אחוה מאי הוי דילמא יש לו בן שהוא קודם לירושה או אב שהוא קודם ליוצאי יריכו ואמאי יורשו זה אלא ודאי כיון דהוחזק שהוא אחיו יורש כל היכא דלא ידעינן אם יש לו יורש קרוב מזה וכשיבוא היותר קרוב מוציאין מזה ונותנין לו וליכא הכא לא זילותא דבי דינא ולא דבר שאינו מתוקן שהרי באותה שעה שלא היינו יודעים לו יורש אחר מתוקן היה וכי היכי דלגבי חזקה לא בעינן שיהיה מוחזק שאין קרוב לירש יותר מזה כ"ש לגבי סהדי דהא סהדי עדיפי מחזקה וזה ברור. ותו דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה ומאן לימא לן דלא טבלה וכ"ת דידעי שלא הגיע זמן טבילתה אכתי מאן לימא לן דלא החזיקה עצמה בנדה משום חולשא וכיוצא בה ואמאי מלקינן ליה מן הספק אלא מאי אית לך למימר כיון שהוחזקה נדה ודאי לא אתי ספק ומוציא מידי חזקה ודאית אף הכא כיון שהוחזק שזה קרובו וראוי ליורשו לא אתי ספק דלמא אית ליה יותר קרוב מזה ומוציא מידי ודאי. ותו מההוא עובדא דאתא קמיה דרבי חנינא אמר מוחזקני בזה שהוא בכור. ותו מההיא דאמר קים לי בגויה דלית ליה אחי. אמר ליה אביי והא איכא קלא דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי. א"ל השתא מיהא ליתנהו קמן. מכל הני משמע דלא חיישינן דלמא איכא קרוב טפי וכן נראה בבירור מדברי הרמב"ם ז"ל כל היורשים יורשים בחזקה כיצד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פ' או אחיו של פ' אעפ"י וכו' ובשלמא בנו הוא יורש ודאי אבל אחיו מאן לימא לן דלית ליה בנין או אביו עדיין בחיים וקודם לכל יוצאי יריכו וכ"ת דהכא מיירי במוחזק לן שאין בן ולא אב כל כי האי ה"ל לפוסק לפרש וכן כתבה הטור והוא דרכו לבאר יותר ואי איתא ה"ל לפרושי אלא ודאי לא שנא. וגדולה מזו כתב הרמב"ם ז"ל בראש הפרק האומר זה בני וזה אחי או זה אחי אבי או שאר היורשים אותו אעפ"י שהודה באנשים שאינם מוחזקין שהם קרובים הרי זה נאמן ויירשנו בין שאמר כשהוא בריא בין שאמר כשהוא ש"מ ע"כ. הרי כתב או זה אחי אבי או שאר היורשים ומשמע אפילו יותר רחוקים מאחי אבי אע"ג דאיכא למימר שמא יש לו בנים או שמא יש לו אב או שמא יש לו אחים אפ"ה יורש אותו אחי אביו או בן אחי אביו. גם מ"ש דדילמא מתני' והרמב"ם ז"ל לא איירי אלא במי שאמר כן בשעה שאין לו בן ולא יורש קרוב מזה תמהתי פה קדוש איך יאמר דבר זה וכי אית לן לאוקמי במתני' אוקמתא דלא אוקמא תלמודא בלי קושיא ואפי' איכא קושיא כיון דלא פריך עלה תלמודא ומוקי לה אנן מנפשין לא עבדינן אוקמתא וכ"ש לדחוק כן בדברי הפוסקים. ותו דמתני' אמרה זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן אוקמוה לענין ירושת אביהם וכשיש שם אחים אחרים שאינם מודים שזה אחיהם ואי איתא הוה להו למימר דהא דתנן זה אחי אינו נאמן לגמרי קתני וכגון דאמר כן בזמן שיש לו יורש קרוב ממנו. ומה שהביא ראיה מלשון הרב ז"ל שאמר או שאר היורשים אותו ולא אמר או שאר קרובים כבודו במקומו דאגב שיטפא לא דקדק סוף הלשון שאמר אע"פ שהודה באנשים שאינם מוחזקים שהם קרוביו ולדעתו היה לו לומר שאינם מוחזקים שהם יורשיו אלא ודאי אין זה דקדוק כלל וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא בלשון אפשר וכן כתב לבסוף ואף אם נאמר שגם בענין זה יהיה ראוי לירש וכו'. הילכך איני רואה לריב"ש ז"ל שום טעם וסברא בדין זה ואפילו לא היה על מי לסמוך הייתי עושה מעשה בידים להוציא מן הבעל ולתת ליורש אלא שזכיתי ומצאתי להרא"ש ז"ל כלל פ"ו בכיוצא בנדון דידן והשיב ז"ל וז"ל יפה דנתם מאחר שראובן אמר על שמעון בחייו שהיה בן דודו ולא נודע לו קרוב ממנו הרי שמעון יורשו אע"פ שאין שם עדים שהיה קרובו אלא על פיהם שהחזיקו עצמן קרובים זה לזה כדאמרינן בפרק בתרא דקדושין איש ואשה תינוק ותינוקות שגדלו בתוך הבית נסקלין זה על זה ואר"ש מעשה באשה אחת שבאה לירושלים ותינוק מורכב על כתפה וגדלתו ובא עליה וסקלוה לא מפני שבנה ודאי הוה אלא מפני שכן הוחזק. וצריך ליתן הנפקד לשמעון בשבועה כל מה שבידו ממון ראובן ולא חיישינן שמא יש לו יורש במד"ה ואף אם יבא לאחר זמן יורש אחר לא יוציא מהנפקד דבר הואיל ונתן הממון לשמעון ע"כ. הרי לך בהדיא מעשה שעשה הרא"ש ז"ל והחכמים אשר שאלו ממנו שעשו המעשה כסברתו ממש וכ"כ מהור"ר ישראל ז"ל סימן שמ"ט ועיין עלה ועליו יש לסמוך שהוא רב וגדול ומוסמך ועליו סומכין בכל גלילות ישראל ואל תטעה בדבר האומרים הלכתא כבתראי וריב"ש היה אחרון בזמן הרבה שהיה מתלמידיו של הר"ן ז"ל חדא שלא אמרו כן אלא בדברי האמוראים ואפילו לדעת האומרים דאפילו בפוסקים אמרינן הכי הנ"מ בזמן שהאחרון כתב דברי הראשון והשיב עליהן וסמך ראיותיו בדברי התלמוד וכיון שלא נראו בעיניו דברי הראשון אפשר לסמוך עליו אבל אם לא כתב דברי הראשון משמע שלא ראה אותם הילכך לכ"ע הלכתא כקמאי שאם היה רואה את דבריו היה חוזר בו וזה כבר מוסכם ודבר שהשכל מורה עליו ועיין בתשובת מהר"י קולון ז"ל ותמצא אותם. הילכך בנ"ד לית לן למיפסק כוותיה ובר מן דין אין הסברא מסכמת עמו ולא לשון המימרות ולא לשון הפוסקים והוא ז"ל לא הביא ראיה לדבריו. וכ"ש שהרא"ש ז"ל נודע בשערים והכל סומכין עליו. עוד אני אומר דבנ"ד אפילו ריב"ש ז"ל מודה דעד כאן לא קאמר אלא בההיא אשר קורבתו ראויה להתפרסם כיון שהיו במקום אחד ולא נתפרסם (מה) כההיא דאיסי דאמר הא יש רואה ולפיכך היה צריך להביא ראיה שאין קרוב ממנו. אבל בנ"ד מה שהיה ראוי להתפרסם הרי נתפרסם שהרי הוחזקו להיות קרובים מצד האב אלא שמפני הגרוש שנתגרשו מארצם ונטלטלו לא היו יכולין לדעת איזה גבול יש ביניהם מן הקורבה ועתה באו העדים והעידו העד האחד העיד ששמע מפיו שהוא שלישי וכן משמעות העד השני שאמר קרוב סירקאנו מצד האב וסירקאנו בלשון לעז משמע קרוב מאוד והוא לפחות שלישי לו וכ"כ ז"ל בתשובתו מ"מ כיון שלא נודע בפרסום ובא להוציא מיד אחר וכו' משמע שאם היה נודע בפרסום שהוא קרוב לו אע"ג שלא ידעו גבול הקורבה סגי בהכי דאי נודע בפרסום גבול הקורבה מאי למימרא הילכך בנ"ד שנתפרסמה הקורבה מודה הרב ז"ל דסגי בהני סהדי. ותו משמע מתשובתו הראשונה שאם היו שני העדים מעידים גבול הקורבה סגי בהכי שכן כתב ומה שהעיד העד האחר אין די לפי שאינו אלא עד א' ואין עד מעיד כמוהו שיצטרף עמו. משמע בהדיא שאם היו שני העדים מעידים גבול הקורבה דסגי בהכי. ומ"ש ז"ל וגם הוא אף אם מעיד על הקורבה אינו מעיד וכו' על צד היותר טוב כתב כן אבל לא סמך עיקר תשובתו על זה אלא על שאין שם אלא עד אחד ואין אחר מצטרף עמו וכן דרך בעלי תשובות שמצרפין טעמים הרבה לחזק דעתם וכן דקדקתי בתשובת הרשב"א כמה פעמים ולכן אין לסמוך על כל טעם לבדו דדילמא לצניפין בעלמא כתב אותה. ובזה טעו הרבה גדולים לסמוך על כל טעם לבדו ואתה תהיה מן הנזהרים. אבל בנ"ד הרי שני העדים מעידים שהוא קרוב סירקאנו וגבול זה לא פחות משלישי לו וכמו שהעיד הראשון ועוד שהרי יש בנ"ד כמה טעמים חדא שהרי הוחזקו קרובים זה לזה עוד שהם ממשפחה אחת. ועוד דאיכא סהדי ששמעו מפיו שהיה קרובו מאד מצד אביו. ועוד שאין קורין פרימו אלא לשני או לשלישי דאי לא תימא הכי כבר נתפלגה הקורבה ואין קורין לו פרימו סתם. וכ"ת פרימו מצד האם ליתא דכיון שהם מכינוי אחד חזקה דמצד אב הוא ועדיפא דידן מההיא דנשאלה מלפני הרא"ש ז"ל שהיה קורא אותו בן דודי וזה ודאי בלשון לעז היה קורא אותו שהרי לא היו מדברים בלשון הקודש ובוודאי הלשון כזה הוא פרימו ויש משמעות זה הלשון מצד האם או שהיה קורא אותו היגו רימו טיאו דמשמעות זה הלשון בן דודי אבל עדיין משמע בלשון לעז בן אחי אמו שכן קורין בלשון לעז לאחי האם דודי ואפ"ה לא חשש הרב בזה מפני שכנוי המשפחה אחת או מפני כי סתם פרימו או בן דודי הוי מצד האב ולא הוצרך הרב לברר אם מצד האב או מצד האם וכ"ש בנ"ד דאיכא סהדי בקרובים מצד האב והוחזק אצל כל העולם קרובים מצד האב ועוד דמשפחתם כנוי אחד. ותו דמאי דהוי ראוי להתפרסם נתפרסמה ולפיכך אני אומר כי מודה הריב"ש ז"ל בנדון דידן ואפי' אם חולק הוא כבר כתבתי למעלה שעל הרא"ש ז"ל יש לסמוך. הילכך יוסף מגו"רו ראוי לירש את משה מגו"רו ומוציאין מן הבעל כל הראוי לו ואפילו אם יבא יורש יותר קרוב מיוסף זה אין לו על הבעל כלום שהרי עפ"י ב"ד נתן ליורש ויעשה דין עם יוסף זה שלקח כל הירושה של משה מגו"רו.