תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקצ״ד סימן ה׳

ולענין העסקא אשר ביד שמעון כיון שסתם עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון וקייל"ן דאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק וקייל"ן דמלוה נקרא ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים גם הבעל אינו יורש וכ"כ הריא"ף ז"ל וכל האחרונים ז"ל ואפי' הרב ן' מיגש ז"ל דס"ל דהמלוה אינה נקראת ראוי אצל הבעל לא רצה לעשות מעשה כסברתו אלא כסברת רבו הריא"ף ז"ל ור"ח ז"ל ואעפ"י שבעל מ"מ כתב שנראה קצת מדעת הרמב"ם ז"ל שדעתו כדעת רבו ן' מיגש ממה שכתב בהלכות אישות ואם מתה בחיי בעלה ירש הכל ולא חילק בין נכסים לנכסים ואפ"ה הוא בעצמו העלה כדעת האומרים דאין לבעל במלוה כלום. ואני אומר כי אין כן דעת הרמב"ם ז"ל אלא דעתו כדעת הריא"ף ז"ל שכן כתב בהלכות נתלות פ"ק וז"ל ושם ביארנו שהוא יורש נכסי אשתו שבאו לירושתה והוחזקו ומדקאמר והוחזקו משמע דבעי שיהיו מוחזקים ברשותה ומלוה אינה מוחזקת ומה שלא חילק בהלכות אישות בין נכסים לנכסים אין שם מקומו אבל בהל' נחלות פי' שהוחזקו למעוטי מלוה. ואפילו אם תרצה לומר שהוא חולק לא עדיף מגברא דאתא מחמתיה שהוא רבו לא סמך לעשות מעשה בסברתו ואפילו את"ל דחולק הוא ולמעשה אמרה מודה בנ"ד שהרי עסקא זו לא באתה לרשות אשתו כלל שהרי בחיי אחותה נתנו לשמעון עסקא זו ובימי אביהן היתה בידו אלא שחדשו אותה כאשר מת האב הילכך כיון שלא באתה מלוה זו לרשותה אין הבעל נוטל בה כלום וכ"ש שגם בעל מגיד משנה נראה קצת אמר ואי איתא שזו סברת הרב לא היו שותקים כל האחרונים בעלי החדושים מלהשמיענו זה: