תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקצ״ד סימן ב׳

תשובה שלא כדין עשו אנשי ירושלים תוב"ב להוציא הממון מיד הבעל עד שיבוא היורש דבשלמא במי שמת ואין לו יורשים וממונו ברשותו יש להם מקום לקחת אותו ממון כדי להציל אותו שלא יקחוהו העכו"ם כפי נימוסיהם שכל מי שימות ואין לו יורש לפי שעה לוקחים הכל למלך. או כדי שלא יאבד ב"ד מעמידין אפטרופוס ונאמר שהנאמנים של הצבור במקום אפטרופוס עומדין ומוציאין אותו לצרכי צבור לפי מנהגם אפילו שאינו מן הדין אפשר להם לעשות כן מפני תקנת הוצאתם אבל בזמן שהממון מופקד ביד אחרים אין להם כח להוציאו ואפילו לפי תקנתם שהיום או למחר יבא היורש ויתבע את הנפקד ונמצא מפסיד או שמא ימצא את הנפקד במקום אחר ואין מי שיציל אותו ונמצאו גוזלים אותו וכ"ש בנ"ד שהבעל יורש מן התורה והיורשים באים עליו מכח תנאי והם באים בטענת היורש לקחת מה שראוי לזה מבלי הרשאה ושום כח וכ"ש שכבר נתפרסם שיש לר' משה זה יורשים במצרים וכבר אתה רואה בעיניך שהיורש מצא את הבעל במצרים וכיון שנתברר שהוא ראוי ליורשו כמו שנבאר בעזהי"ת חייבוהו לפרוע כל מה שכתוב בתנאי הכתובה והוא יחזור ויקח מה שלקחו ממנו אנשי ירושלים תוב"ב שלא כדין ואם לא יוכל להוציא מידם מפני שאין להם מעות או שדוחין אותו מיום אל יום כמנהגם הרע או שדוחין אותו זה אצל זה לא נמצא מפסיד את שלו ואע"פ שנתנו בידו אנשי ירושלים תוב"ב שטר שכל זמן שיבא יורש שיתנו ליורש מה שלקחו ממנו לאו כלום הוא דהא מצי היורש למימר אינהו לאו בעלי דברים דידי נינהו אלא את ואפילו שאנסוהו מצי למימר הרי כתוב בשטר הכתובה שבין שישאר מעט או הרבה אתה חייב להחזיר ליורשים הסך ההוא לפיכך לא יפה עשו שהוציאו מיד הבעל דכלל גדול יש בידינו אין מוציאין הממון מחזקתו אלא בראיה ברורה. הרי נפשטו שתים משאלותיך שלא כדין עשו אפילו לפי מנהגם ולוקח היורש כל המגיע לו מן הבעל וחוזר הבעל על אנשי ירושלים תוב"ב ולא שייך הכא למימר רשאין בני העיר להסיע על קיצותן דהנ"מ היכא דליכא פסידא אבל היכא דאיכא פסידא לאחריני לאו כל כמינייהו לעשות תקנה וזה ברור מאוד: