ולענין הנשבע לגרש את אשתו כתבו בשם רבינו פרץ ז"ל ואם נשבע איש ליתן גט צריך להתיר לו קודם שיתן שלא יהא דומה לאונס אך עירבון יתן אם ירצה שאין זה דומה לאונס עכ"ל. וכתוב בהגה"ה ובס' אבן העזר הרי שאינו אונס גמור אלא שדומה לאונס ומודה הרב ז"ל שאם גירש ולא התירו לו הוי גט. וטעמא דמלתא דאונס שאדם מביא על עצמו לא הוי אונס שהרי בשעה שנשבע לגרש מדעתו נשבע וגם עתה שרוצה לגרש ולקיים שבועתו מדעתו הוא. וא"ת בשלמא שאר נדרים ושבועה איתיה בשאלה וכיון דלא שאיל אנדריה ודאי גמר ומקדש בלי אונס. אבל נזירות שמשון דליתיה בשאלה הוי אונס כדי שלא יהא נזיר. שתי תשובות בדבר חדא דאדרבה ממקום שבאת הואיל וידע בנזירות שמשון ליתיה בשאלה וגמר ונדר לגרש דעתו לגרש לגמרי ואע"ג דהשתא מתחרט על נדרו לאו אונס הוא דידע שפיר דלא תועיל חרטתו. ועוד בשלמא הנשבע לגרש לא מצי לקיים שבועתו אלא בכך אבל הנודר בנזירות לא יגרש ויהיה נזיר וכיון שרוצה לגרש משמע שאינו אנוס. ואיני סומך על טעם זה להתיר לגרש לכתחלה בלא התרת השבועה וכך אנו נוהגים להתיר למגרש אפי' מן הספק ולגבי נזירות שמשון דאי אפשר בהתרה מגרש וחוזר ומקדש אם רוצה יקיים ואם לאו חוזר ומגרש והשתא ליכא למיחש למידי דאי משום נזירתו כבר יצא ידי חובתו בגירושין הראשונים דהא מגורשת היא בדיעבד דאע"ג דדומה קצת לאונס לא הוי אונס גמור ואי משום דדמי לאונס ואין ראוי להתיר לגרש לכתחלה הרי חזר וקדשה וגרשה מדעתו ולא מכח נזירתו ואם לא חזר וקדשה וגירשה גירושין שניים מותרת להנשא לכתחלה לאחר ע"י גט הראשון. ואי לא מסתפינא שכבר הורה זקן הוה אמינא דלא צריך התרה אפי' לכתחלה שהרי כל הראשונים לא הזכירו חומרא זו אלא אדרבה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' גרושין וז"ל ולמה לא ביטל גט זה שהרי הוא אונס וכו' שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון שהוכה עד שמכר או עד שנתן ע"כ. ובנ"ד הרי מחוייב מן התורה לקיים שבועתו דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה ולא יחל דברו ואין זה אונס. ותו דאין אדם לוחץ ודוחק אותו אלא הוא דוחק את עצמו ולא הוי אונס. ונ"ל שגם הרב רבינו פרץ ז"ל לא אמרה אלא משום חומרות גטין כשאר חומרות שנהגו הראשונים ואינם לעכב הא למדת שאין הגט מעושה ופשיטא דיצא ידי נזירתו. ומשנה שלימה שנינו בפ' השולח א"ר יוסי בר יהודה מעשה בצידון באחד שאמר לאשתו קונם שאני מגרשך וגרשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם ולא מצינו ולא ראינו לאחד מן המפרשים שיאמר שצריך להתיר נדרו קודם שיגרש שלא יהיה הגט מעושה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
