תשובה מה שכתבת כיון שלא כפל תנאו אינו ענין לשאלה כלל דאדרבה מפני שלא כפל תנאו היה לנו לומר התנאי בטל והמעשה קיים. אבל קושטא דמלתא הוא דלענין נדרים והקדשות וחרמים לא בעינן תנאי כפול כלל וטעמא דמסתבר הוא שהרי לא רצה להיות נזיר או להקדיש או להחרים אלא על תנאי זה. ואם מפני שהוציאו בלשון שבועה ואיתא בירושלמי נדר שהוציאו בלשון שבועה ושבועה שהוציאה בלשון נדר אינו כלום. צריך שתדע שאין הדברים אמורים אלא בנדר ושבועה אבל בנזירות בין שהוציאו בלשון נדר בין שהוציאו בלשון שבועה חייל לכ"ע וטעמא דמלתא דנזירות יש בו דבר דהוי איסור חפצא עליה בשבועה והם הטומאה והתגלחת ויש בו דבר דהוי אתסר נפשיה מן חפצא והיינו היין ומש"ה חייל בשתי הלשונות. ועוד שאעפ"י שהרא"ש ז"ל הסכים בזה הירושלמי הרמב"ן ורבים חלוקים עליו ואומרים דחייל דלא גרע מידות. ועוד דאפי' הרא"ש מודה דצריך התרה מיהא דרבנן ובנ"ד דהוי נזירות שמשון לא שייך התרה. ותו דכבר נהגו כל העולם להוציא הנדר בלשון שבועה ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכבר הארכתי בתשובה לשאלוניקי על מעשה שהיה:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״ב סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.