מעשה בראובן שקפץ ונדר בנזירות שמשון שאם אשתו תמחול לו כתובתה שיתן לה גיטה ויגרש אותה ובא לגרשה כדי שלא יהיה נזיר שמשון ואינו מגרש אותה אלא מכח נזירות ואחר שגירש היה דעתו לחזור ולקדש אותה מיד והיא לא היתה רוצה לחזור ולהתקדש לו ואמרו לה העומדים התקדש לו והוא יחזור ויגרש אותך שאין קדושין הללו אלא מפני שהגט הראשון הוא גט מעושה אלא שגירש כדי לקיים נזירתו והיא קבלה הקדושין בשתיקה בלא שום תנאי ואחר שקדשה לא רצה לגרשה וכיון ששמעה היא שאינו רוצה לגרשה השליכה המעות של הקדושין מידה. ועתה יורה רבינו אם הנזירות חל כיון שלא כפל תנאו וגם לא הוציאו בלשון נדר ואם המגרש את אשתו משום שבועתו או נדרו נקרא גט מעושה. ואם הקדושין השניים היו קדושי טעות או לא. ואם תמצא לומר שהגט מעושה אם יצא ידי נדרו כיון שאסורה להנשא ואינה מגורשת:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.