תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקפ״א סימן ג׳

שוב היה מעשה בראובן שצוה מחמת מיתה שיקח שמעון בן אחותו ובעל בתו מעזבונו מנה ועשה את שמעון אפטרופוס על יתומיו ועל נכסיו ומת והגיעו הנכסים ליד שמעון בדין אפטרופוס ועדיין לא ידע שראובן צוה שיקח שמעון זה המנה מנכסיו לפי שלא ראה שמעון עדיין שטר הצואה בפרטות אבל שמע מפי אחרים שראובן דודו עשאו אפטרופוס וגם מנה עמו אפטרופוס אחר ומת שמעון קודם שידע ממתנתו ויורשיו תובעין המתנה והאפטרופוס טוען כיון שלא ידע במתנה לא זכה בה אע"פ שכל הנכסים הגיעו לידו. ופסקתי שהדין עם יורשי שמעון וזכו במתנה והבו דלא לוסיף עלה כי לדעת התוספות והרא"ש והרשב"א קנה אע"פ שלא הגיע המתנה לידו ולא ליד שליש כיון שצוה שיקח מעזבונו הוי לאחר מיתה ומת נותן בחיי המקבל ואפילו לפי סברא האחרת כיון שעשה אותו אפטרופוס ומסר לו הנכסים קנה דלא גרע מנתן המנה ביד שליש ואע"פ שלא נתכוון לזכות בנכסים מחמת המתנה אלא מחמת האפטרופסות וקיי"ל העובר בנכסי הגר וסבור שהן שלו לא קנה מ"מ כיון שמסר לו הנכסים דעתו הוא שיזכה במתנה מיד. ותו דכיון דבן אחותו ובעל בתו הוא יודע היה שיתן לו המתנה כמה שנתן לאחרים ונתכוון לזכות ואע"פ שלא ידע כמה היא המתנה זכה וכ"ש שכבר כתבתי למעלה שאיני סומך על סברתי לעשות מעשה כנגד גאוני עולם אלא לסניפין בעלמא. ובנ"ד איכא כולהו לטיבותא חדא דמצוה ליתן לאחר מיתה הוא. ותו דמת נותן בחיי מקבל. ותו דהגיעו הנכסים לידו בתורת אפטרופוס לעשות מה שיראה לו וקרוב אדם לזכות לעצמו הילכך קנו יורשי שמעון מתנה זו. והנראה לע"ד כתבתי: