תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקע״ב סימן ג׳

ושוב מצאתי לי רב בדין ולא בטעם את מהרר"י קולון ז"ל שדקדק מלשון הרמב"ם ז"ל וז"ל ועוד נלע"ד שמתוך דברי רבינו משה ז"ל אשר הם מאוד סתומים יש להוכיח דאין לחוש למיעוטא דמקדשי ברישא נגד הרוב דמסבלי ברישא א"כ יש רוב אחד המסייע לאותו מיעוט שהרי כתב וכו' עוד כתב והיינו דקאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי דהיינו שמנהג הארץ ההיא לקדש תחלה אם ראינו שם אשה שהובילו לה סבלונות ואין אנו יודעים מאיזה עיר נשתלחו אליה ומי הוא המשלח אע"ג דרוב אנשי העיר ההיא אשר היא עומדת בתוכה לעולם מסבלי והדר מקדשי כיון דאיכא רוב דשאר עיירות שבאותה הארץ שהם מקדשין והדר מסבלין וגם באותה העיר עצמה יש מיעוט אנשים מקדשין תחלה אמרינן סמוך מיעוטא דאותה עיר עצמה שהם מקדשין תחלה לרובא דשאר עיירות שנהגו גם הם לקדש תחלה ואיתרע ליה רוב דאותו העיר ע"כ. וטעמא דאיכא רוב דשאר עיירות שהם מקדשי והדר מסבלי אבל אי איכא מעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא סמכינן להו למיעוטא העיר עצמה אלא אזלינן לקולא. והוא ז"ל האריך בדבר הרבה ומפני שלא נתיישב אצלי מ"ש הוא ז"ל בלשון הרב לא כתבתיו ואתה עיין עלה. אבל בדרך כלל משמע מתשובתו שלא אמרו בדבר להחמיר אלא להקל. וכן הוא מפורש בתשובת הרשב"א ז"ל שכל ספק או חששא אחרת שתפול אזלינן בהן לקולא והבו דלא לוסיף עלה. ומפני שראיתי שנתעצם הרב הנ"ל בהבנת לשון הרמב"ם ז"ל ראיתי לכותבו לך פה ולפרש ולתרץ מה שהקשה עליו הרב ז"ל וז"ל מקום שמנהגו לשלח סבלונות לארוסה אחר שתתארס ובאו עדים שראו סבלונות הובלו לה חוששין לה שמא נתקדשה וצריכה גט מספק אעפ"י שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין ומקום שנהגו כולם לשלוח בתחלה ואח"כ מקדשין וראו סבלונות אין חוששין לה ע"כ. והקשה כיון דאמר מקום שנהגו לשלוח סבלונות לאחר שתתארס משמע שרוב המקום נהגו כן שאין לקבוע מנהג אלא אחר הרוב והיכי הדר תני אעפ"י שרוב העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם אירוסין. ותו פתח במקום וסיים בעיר והדר תני ומקום שכולם וכו'. ותו מאי ובאו עדים שראו סבלונות הובלו מאי לשון הובלו הכי מיבעי ליה וראו עדים ששלח לה קדושין והוא ז"ל דחק נפשיה טובא לתרץ ועיין שם. אבל אני אומר דברים כפשטן דהוא ז"ל תפס לו לשון התלמוד והעתיקו ומ"ש מקום שנהגו לשלח סבלונות לארוסה אחר שתתארס היינו מימרא דרב פפא בפשטא דקאמר באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן. ומ"ש עוד אעפ"י שרוב אנשי העיר אין משלחין סבלונות אלא קודם האירוסין היינו תירוצא דקאמר לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמל"ן דחיישינן למיעוטא שזו היא גרסת הרב ז"ל. וא"ת אע"ג דהכי הוי לישנא דתלמודא מ"מ הפוסק היה לו לתקן לשונו וליתני הכי ומקום שנהגו לשלוח סבלונות לארוסה ובאו עדים וכו' אעפ"י שרוב אנשי העיר אין משלחין וכו' וי"ל דנקט הכי לאשמועינן טעמא דדינא דכי הכי דבאתרא דמקדשי והדר מסבלי כ"ע מודו דחיישינן אע"ג דלא הוי מדינא אלא משום חומרא בעלמא הכי נמי באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי אע"ג דמדינא הוה לן למיזל בתר רובא חומרא בעלמא היא אי משום חומרת אשת איש אי משום חד מהנך טעמי דכתיבנא לעיל. וה"ק לא מיבעיא באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי אלא אפילו באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי חיישינן. ומצינו בכמה מקומות שכתב הרב ז"ל אעפ"י במקום אפילו ומה שפתח במקום וסיים בעיר וחזר למקום שפתח לרבותא קאמר דפשיטא דמקום הוא גדול מעיר דכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט וכתיב הלא מצער היא ותחי נפשי ואי לא כתב עיר הוה אמינא בשלמא מקום חשיב המיעוט שלו לחוש לו אבל מיעוטא של עיר הוה מיעוטא דמיעוטא ולא נחוש לו קמל"ן דאפי' במיעוטו של עיר חיישינן. וחזר למקום לאשמועינן דאעפ"י שהוא מקום גדול ואי אפשר שלא היו בה קצת אנשים דמקדשי והדר מסבלי לא חיישינן להו שאין לו קובעים מנהג אלא כיון שנהגו כולם לשלח סבלונות בתחלה לא חיישינן ליחידים וכן כתבה הרשב"א ז"ל וז"ל דדוקא כשיש שם מיעוט שעושין כן ברגילות אבל היכא דלעתים מקדשין במקרה ואח"כ מסבלין אפילו מיעוט לא מקרי ובמקומות שלנו שאין עושים שם אלא מחמת מקרה שמתחדש אין חוששין לסבלונות כלל ומעשים בכל יום ואין חוששין להם עכ"ל. ומ"ש שבאו עדים שראו סבלונות הובלו לה וכו' כתב כן לאפוקי משטת רש"י ז"ל דסובר דסבלונות עצמן הם לשם קדושין ולפי שטתו בעינן שיהיו עדים ששלחם על ידם לאשתו אבל אין כן שטת הרב ז"ל אלא אפילו לא ידעו העדים אלא שהובלו לה הסבלונות בין ע"י אשה או קרוב או עבד או שפחה כיון שידעו שהובלו לה עכ"פ חיישינן שמא קדמו להם קדושין לפי שיטתו שהיא שטת הריא"ף ור"ח ז"ל ולפי שטה זו הוי פירוש דמימרא דרב פפא לפי המסקנא הכי באתרא דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטם עושים כך ואפ"ה חיישינין למיעוטא מסבלי והדר מקדשי היינו דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. וא"ת רב פפא גופיה אמאי נקט לה הכי הוה ליה למימר באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן והוי לשון מבואר טפי וי"ל דר"פ נקיט לישנא דהויא לקולא אפי' לאתרא דכולהו מקדשי והדר מסבלי וס"ל דאפי' בכה"ג איכא צריכותא כיון דליכא סהדי ממש בקדושין משום חששא בעלמא לא הוה לן לאפוקי אתתא מחזקתה. ולפי סברת המקשה דסבר דבהא פשיטא תירץ לא צריכא מימריה דר"פ אלא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ואיהו בסברתיה קאי דכולהו איכא צריכות' וה"ז קצר ונכון ליישב לשון הרב ורב פפא: