תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקע״ב סימן ב׳

תשובה בפ' האיש מקדש יש שלשה גרסאות גרסת רש"י ז"ל וגרסת ר"י ז"ל ולשתי הגרסאות באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי אע"ג דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי לא חיישינן להו לקדושין וכ"ש באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי. ולגרסת הריא"ף והרמב"ם ור"ח ז"ל אפי' באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי חיישינן להו לקדושין אבל באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן כלל ואפי' לפי גרסא זו אם מקצת נמצאו שמקדשין מיד כדי שלא יקדמנו אחר או לסבה מהסבות לא בשביל אלו נקרא המקום ההוא מיעוטא מקדשי והדר מסבלי שהרי לא מפני שמנהגו בכך הוא אלא מפני סבה וכן כתב הרשב"א ז"ל. וכן במצרים יש הסכמת נגידים שלא יקדשו עד שעת נשואין ואפ"ה יש קצת שמקדשין מיד שהם מפחדים שמא תחזור בה ומפני זה לא נשתנה דינו אלא הרי הוא אתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי ואפילו זה האיש בעצמו שקדש תחלה אם יחזור פעם אחרת וישלח סבלונות לא יהיה נדון כאנשי העיר דכולהו מסבלי והדר מקדשי. וגדולה מזו אני אומר שאפי' במי ששדך ולא שלח סבלונות עד זמן מרובה שהרי גילה בדעתו שהוא ירא פן תחזור בה ותאכל את הסבלונות או תאבדם או תכלה אותם ושוב לא יכול לקחת דבר ואח"כ שלח סבלונות סתם לא נחוש להם כלל לפי הגרסאות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דכיון שיודע דהוי אתרא דמסבלי והדר מקדשי לא גמר ושלח לשם קידושין או משום דקדשה כבר וכפי הפירושין דמימר אמר היא לא תקבלה לשם קדושין. ולפי השטה האחרת מה שאיחר ושלח סבלונות לא מפני שקדש תחלה אלא מימר אמר כיון שעבר כ"כ זמן ולא הדרא בה השתא נמי לא הדרא. תדע דא"כ לא משכחת לה אתרא דלא חיישינן להו לסבלונות כלל דאי אפשר דליכא חד קפדן דלא משדר סבלונות אלא לאחר זמן מרובה ששדך וסתמא אמרינן בההוא אתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן לסבלונות. וזה נראה לי ברור אע"פ שראיתי מי שחוכך בזה להחמיר וכיון דעקרא דמלתא משום חששא לא מפקינן אתתא מחזקתה ואין ראוי להחמיר כ"כ. והקשו ז"ל לפי גרסת הריא"ף ור"ח ז"ל והא לא קייל"ן כר' מאיר דחייש למיעוטא וכמה דברים נאמרו בזה התוספות תירצו משום חומרת אשת איש ובעלי החידושין תירצו דלא אזלינן בתר רובא אלא במלתא דאיסורא אבל במלתא דתליא במנהג לא דדלמא זה ירצה להיות מן המיעוט ואכתי קשה דלא סגי הני טעמא לאפוקי אתתא מחזקתה. ויש לתרץ דאיכא חזקה אחריתי כנגדה דחזקה אין אדם מוציא מעותיו לבטלה ואוקי חזקה בהדי חזקה וניחוש למיעוטא מן הטעמים שכתבו המפרשים מ"מ למדנו שהיא חומרא יתירא וחששא רחוקה ושמור זה העיקר. תו נפקא מינה עיר חדשה שאין בה מנהג לגרסת הריא"ף ור"ח ז"ל יש להחמיר כי שמא ירצו להיות מאותם דמקדשי והדר מסבלי ואפילו תימא דמיעוט המקומות מקדשי והדר מסבלי ובני עיר זו ירצו להיות כך דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי אפ"ה חיישינן למיעוטא. אבל לפי גרסת רש"י ור"י ז"ל נראה לי דבעיר חדשה לא מחמרינן כולי האי והכי דייקינן לישנא דרב פפא דקאמר באתרא דמקדשי וכו' משמע דהכי קאמר האי דקאמרת חוששין לסבלונות דוקא באתרא דמקדשי והדר מסבלי הוא דאיכא למיחש. תו איכא פלוגתא אחריתי דלדעת רש"י ז"ל חיישינן שמא סבלונות הללו לשם קדושין שלחם. ולדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל חיישינן שמא קדמו להם קדושין ונפקא מינה כי לדעת רש"י ז"ל צריך שישלח אותם בעדים ובסתם אבל אם שלח שלא בעדים או אפילו בעדים ופירש לשם סבלונות לא חיישינן להו. א"נ בעדים ובסתם ושניהם מודים שלא היו לשם קדושין לא חיישינן. אבל לשיטת הריא"ף ז"ל אפילו בלא עדים ואפי' סתם ואפי' שניהם מודים שלא היו לשם קדושין חיישינן שמא קדמו להם קדושין בעדים והלכו להם למדינת הים. ומעתה צריכין אנו לברר טעמי המנהגות ומהם תתבאר שאלתינו. אפשר לומר באתרא דמקדשי והדר מסבלי או רובא הוי טעמא משום שהם מקפידין וקמצנין וחוששין שאם ישלחו סבלונות קודם הנשואין שמא תחזור בה ונמצא ממונו אבד שמא אכלום או אבדום ולא ימצא ממה ישתלם ובאתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו או רובם משום שהם נדיבי לב ולא קפדי כלל אפי' אם יאבדו הסבלונות ולפי טעם זה היה לנו ללכת אחר מקום שנשתלחו ממנו הסבלונות בין להקל בין להחמיר או למעט שנחוש להחמיר כיון שהמקום שנשתלחו משם הסבלונות הוי אתרא דמקדשי והדר מסבלי אע"ג דמקום האשה שנשתלחו לשם הוי מקום דמסבלי והדר מקדשי והה"נ דמי שיצא ממקום דמקדשי והדר מסבלי ובא למקום דמסבלי והדר מקדשי דנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחיישינן לסבלונות דידיה וכן נראה סברת הר"ם ז"ל שכתב בתשובה וז"ל ואע"ג דמסיק דלא חיישינן לסבלונות אלא היכא דרובא מקדשי והדר מסבלי מי יכניס עצמו לאותו ספק לידע מנהג המקום שהוא יצא משם ע"כ. משמע דאפילו מן הספק חייש להו וכ"ש היכא דידעינן ודאי מנהג מקומו שודאי יש לחוש. ואפי' אם נודה לסברת הר"ם ע"כ לא אמרה אלא היכא דמיעוטא מיהא מקדשי והדר מסבלי אבל היכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי כבנ"ד דמצרים כולהו מסבלי והדר מקדשי מודה הר"ם ז"ל דלא חיישינן וכן משמע מלשונו וכן הסכים מהרר"י קולון ז"ל. ועדיין י"ל דלא אמרה ז"ל אלא היכא דלא ידעינן מנהג המקום אשר יצא משם דאיכא תרתי חדא דלא ידעינן מנהג המקום שיצא משם והכא כולהו מקדשי והדר מסבלי ומש"ה איכא למימר דמודה הרב ז"ל אבל היכא דידעינן מנהג המקום שיצא משם דמקדשי והדר מסבלי לעולם אימא לך דאפי' במקום דכולהו מסבלי והדר מקדשי חיישינן לה. אבל דינו של הרב ז"ל אינו מתברר אצלי מכמה טעמי חדא דעיקר הדין חששא כיון שאין שם עידי קדושין והוה לן לאוקמה אחזקתה. ותו שנחוש שמא זה המשלח יצא ממקום שרובם מקדשי והדר מסבלי. ותו דמאן לימא לן דרובא דעלמא לא הוי מסבלי והדר מקדשי וכל דפריש מרובא פריש ואפילו למאן דחייש למיעוטא הנ"מ מיעוטא דאיתיה קמן אבל למיעוטא דליתיה קמן לא חיישינן לפיכך אני אומר שהרב ז"ל לצניפין בעלמא אמרה אבל עיקר מה שחש הוא על הטעמים האחרים עיין עלה והרי היא כתובה במרדכי פ' האיש מקדש. וכיון שתירצנו תשובת הר"ם ז"ל אני אומר שאין טעם מנהג המקומות תלוי באיש אלא באשה. חדא שכל הנושא אשה על דעת המקום הוא נושא מן הסתם לכל הדברים ולכל התנאים. ותו דאין לך שוטה אפי' שיהיה היותר נדיב שבעולם שירצה לשלוח הסבלונות ותאכל האשה ותחדי עם אחר וכ"ש שתהתל בו ולא תרצה להנשא לו ותאכל את שלו ואם יש לך מי שהגיע למדה זו שוטה הוא ואין זה קביעות מנהג שזה מנהג שוטים דקים להו לרבנן דלא שדי אינש זוזי בכדי דאפי' לענין אחריות אמרינן דאחריות טעות סופר הוא מהאי טעמא אע"ג דחששא רחוקה היא שיטרפוה ממנו ואוכל את השדה בין כך ובין כך וכ"ש במשדך את האשה. ותו דבשלמא אי אזלינן בתר אתרא שנשתלחו שם הסבלונות ניחא דמשכחת לה מיהא דבאתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לכ"ע לא חיישינן. אלא אי אמרת חיישינן למקום הבעל לא משכחת לה דאכתי ניחוש שמא הוא ממקום דמקדשי והדר מסבלי ולא משכחת אלא בדידעינן דשניהם מזה המקום וכל כי האי הוה להו לפרושי אלא ודאי משמע דבתר אתרה דידה אזלינן במקום שנשתלחו שם הסבלונות וטעמא הוי דבמקום שנהגו דמסבלי והדר מקדשי הוא לפי שאנשי המקום אנשי אמת הם ועומדים בדברים ולא הדרי בהו ונשי דידהו נמי צנועות נינהו ולא הדרן וסומכין דעתייהו ומשדרי סבלונות ולא חיישינן דלמא הדרא אע"ג דלא קדשו ובמקום שנהגו דמקדשי והדר מסבלי הוא מפני שאנשי המקום אין עומדים בדבורם והדרי בהו ולא ניחא ליה למיקם בי דינא ודיינא וכ"ש בחיישו דליכא לאשתלומי מינייהו. ומעתה אין להקשות וכי שופטני נינהו הנך דמסבלי והדר מקדשי דשדו זוזייהו בכדי וסמכי אקרא דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וכ"ש דבכל שדוכין איכא קנין וחמיר להו לאינשי כשבועה. הלכך אם מקום האשה אשר נשתלחו שם הסבלונות הוא מקום דכולהו מסבלי והדר מקדשי אפילו שיהיה האיש ממקום דכולהו מקדשי והדר מסבלי לא חיישינן להו לקדושין לכ"ע דאי למאן דמפרש חיישינן שמא קדשה קודם לכן ליכא למיחש חדא דאין האשה מקבלת קדושין עד שתקח הסבלונות שכך מנהג בנות עירה והיא חוששת שמא יהתל בה. ותו דאיהו סמכה דעתיה שלא תחזור בה שכך הוא מנהג עירה ואין הסבלונות ראיה לקדושיי שקדמו. ותו שאם אתה חושש למנהג מקומו א"כ רב פפא לא אמר מלתא פסיקתא וכן הפוסקים היה להם לפרש ולא שייך הכא למימר נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהרי חומרא זו שאתה בא להחמיר על האשה היא וק"ל. ולדעת המפרשים שהם עצמן קדושין כל הנושא לדעת אנשי מקומו הוא נושא וכיון שהם אינם מקבלים סבלונות לשם קדושין גם הוא לא שלח לשם קדושין ועוד שגנאי הוא להם לקבלם לשם קדושין שחושדים אותם שאינם משארית ישראל שידברו כזב או שיעשו עולה הלכך גם הוא לא ישלח להם לשם קדושין וזכור העיקר שכתבנו למעלה דכיון שהוא חששא בעלמא דמדינא הוה לן למיזל בתר חזקה ורובם לא מחמרינן בה טפי ממה שאמרו הם והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי מי שסובר הפך ואין ראוי לסמוך עליו אלא מה שכתבנו הוא הנכון. ואם מקום האשה הוא מקום דמקדשי והדר מסבלי לכ"ע חיישינן לפי הפירושים ולא נחוש כלל למקום האיש יהיה המנהג מה שיהיה. וכן נראה אם מקום האשה רובא מקדשי והדר מסבלי אע"ג דמקום האיש רובם או כולם מסבלי והדר מקדשי אע"ג דאיכא למימר סמוך רובא דמקום האיש למיעוטא דמקום האשה דמסבלי והדר מקדשי וה"ל רוב כנגד רוב מקום האשה מה בכך הויא ליה רובא ומיעוטא ואפ"ה חיישינן למיעוטא מטעמי דאמרן לעיל וכ"ש דכיון דרובא ככולו בכוליה תלמודא הכל הולך אחר המקום האשה וכדכתיבנא. ואם מקום האשה הוי מיעוטא מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי תליא בפלוגתא ואנן בתר הריא"ף ור"ח והרמב"ם והרא"ש ז"ל וכל הבאים אחריהם גרירינן ואזלינן לחומרא אבל מ"מ חומרא יתירה היא. אבל מה שצריך לי עיון היכא דאתרא דאתתא מיעוטא מקדשי והדר מסבלי וכן אתרא דגברא דהשתא איכא תרי רובא וחזקה רוב מקום האשה דמסבלי והדר מקדשי וכן רוב מקום האיש וחזקת אשה דגופא עדיפא ממיעוטא ומודו בה המחמירין או דילמא הכל הולך אחר מקום האשה וכיון דאיכא מיעוטא לדעת המחמירין חיישינן. ומסתברא לי דמודו בה המחמירים דלא חיישינן להני סבלונות כלל דאע"ג דאמרינן הכל הולך אחר מקום האשה הנ"מ בזמן דרובא נהגו הכי אבל היכא דמיעוטא נהגו הכי נהי דבני המקום גופיה חיישי אבל באיש דאתי מעלמא אדרבה אמרינן כל הנושא אשה לדעת רוב אנשי מקומה הוא נושא וכיון דרוב אנשי מקומה מסבלי והדר מקדשי גם הוא נוהג כאנשי רוב מקומה דמסבלי והדר מקדשי ולא הוו קדושין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וא"ת כי היכי דחיישינן הכא באתרא דידה למיעוטא ניחוש נמי באתרא דידיה למיעוטא. הא לא קשיא דאפי' לדעת המחמירים תרי חששי לא אמרינן דניחוש למיעוט אנשי מקומה ולמיעוט אנשי מקומו כל כי האי חומרא לא אמרינן וכ"ש דאית בה כמה לטיבותא חדא שעיקר הדין תלוי במחלוקת גדולי עולם רש"י ור"י והנמשכים אחריהם ז"ל. ותו דבכוליה תלמודא לא קייל"ן כר"מ דחייש למיעוטא. ותו דהכא אית לן לאוקומי אתתא אחזקתה ואין כאן אלא חששא בעלמא. ותו דתרי חששי לא אמרינן: