תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקס״ב סימן ד׳

ולענין חשש הנגיעה יפה כתבת וכן לענין הדקר הנקרא פל"א וכתבוה הפוסקים והתוספות. ולענין מה שזב כתבת שלא הוזכר בתלמוד מפני שהתנורים שלהם פיהם היה למעלה ולא שייך זיבה בזה איני רואה את דבריך כלל דאדרבה יותר זב מלמעלה למטה יותר משוה והילכך יש לחוש שמא זבו מהעליונות לתחתונות ובשלמא גבי שפודים של בשר צלי שהיו משלשלין אותן בתנור לא שייך זיבה מזה לזה כיון שפיהם למעלה אבל בתלות לא שייך לחלק. ולפי דרכך צריך לומר לפי שלא היו נוהגים לעשות טפלות של בשר ושל גבינה ולפיכך לא כתבוה את"ל שבדקנו בכל התלמוד ולא נמצא זה וכיוצא בו. ולא אחוש לזה משום דודאי אי ידעינן שזה הפת בעצמה אסורה לאוכלה לבדה כמו שכתב בהגהה ויליף לה מהאי דאין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת אסורה וכו' ואעפ"י שהיה אפשר לחלק דבשלמא גבי טיחת תנור שכיח טפי וגזרו משום הרגל עבירה אבל אם זבה הפשטיד"א או הטפילה לא שכיח כולי האי מ"מ אין נראה לחלק. וכ"כ הרשב"א ז"ל פת שאפאה עם הבשר יש מהגאונים אוסרין אותה שריחו כטעמו ויש מתירין ע"כ וטעמא משום דקייל"ן ריחא לאו מלתא היא אבל זב מן הצלי ודאי אסור לאכול את הפת אפילו במלח. והא הכא דאקראי בעלמא הוא ואפ"ה אסור. אבל מה שכתב בהגהה דחיישינן שמא זב ולאו אדעתיה ואפילו רחוקות זו חומרא גדולה הוא חדא שמא זב ואת"ל זב שמא נגע לפת שהוא רחוק ממנה ואפי' את"ל הגיע שיהא אסור לאוכלה שמא יאכלו עם הגבינה. וגדולה מזו התיר במרדכי וז"ל ומזה הטעם נהגו למאן דאית ליה ריחא מלתא היא שהפת אין מקפידין עליו ואוכלין אותו עם מה שחפצים בין עם בשר בין עם הגבינה וכן דעתי נוטה שפשטידא ופלדונש שנאפו יחד דריחא מלתא היא אבל הפת עצמו שרי אפילו בלא כיסוי. גם מורי אבי היה נוהג בהם איסור אבל בפת לא ע"כ. גם בתוספות התירו פשטידא ופלדנוש כמ"ש למעלה ואי איתא ניחא דלא חיישינן לריחא מ"מ ניחוש שמא זבו מזו לזו או שמא זבו לפת אלא ודאי חששא רחוקה היא ולא חיישינן וזה ברור אפי' לדעת המחמירין ואפילו לאוכלו עם הכותח מותר. וא"ת דתני רב פפא פת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח וההיא ביניתא דאטויא בהדי בשרא ואסרה רבא מפרזיקא למכלינה בכותחא. תירצו דהני כולהו לא הלכתא נינהו דאתו דלא כרב דרב לא אסר אלא בשרא דמפטמים טפי אבל בפת לא. ולמאן דפסיק דריחא לאו מלתא היא לא קשיא דההיא אתיא כרב ואנן קייל"ן כלוי ואי משום מעשה דרבה מפרזיקא מימרא דרבא דהוא מרה דתלמודא עדיף לן וכן כתב הר"ן ז"ל. ולדעת הרי"ף ז"ל אסור משום דהוי כלכתחלה שהרי מותר לאוכלו בפני עצמו וכדכתיבנא לעיל הלכך חומרא גדולה היא ואין לחוש לה כלל. הילכך בנ"ד אם קרובות כ"כ עד דפלטי הני ובלעי הני ודאי אסירי מהאי טעמא נמי. אבל דליהוי אסורא דאורייתא כאשר כתבת איני מסכים עמך בזה כלל דאפילו נוגעות הטפלות זו בזו אין כאן איסור תורה דהא טעמו ולא ממשו הוא שהרי אינם פולטות מזו לזו כשיעור כזית בכדי שלש ביצים דלהוי ממשו של איסור ואע"ג דקייל"ן דבשר בחלב טעם כעיקר מדאורייתא כדאיתא בגמרא חולין פרק כל הבשר אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מבשר וחלב מ"ט לא גמרינן דחדוש הוא אי חדוש הוא אע"ג דליכא נותן טעם נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה. מ"מ איני רואה שבטפלות הנוגעות זו בזו יהיה בהם טעם חלב בשל בשר ולא טעם בשר בשל חלב שהרי דבר מועט הוא מה שבולע כל אחת מחבירתה במקום מגען וכ"ש אם הן עגולות כמנהג ואפילו במה שזב למטה מכל אחת ומתפשט חוץ ממנה הרי הוא נבלע בכל שולי הטפלה ואין בו שיעור לתת טעם וכ"ש אם הם מכוסות בבצק כמנהג שלנו שקורין מיליינאס והרי הבצק בולע כל מה שמפליט הבשר וכן הבצק של הגבינה אעפ"י שחוזר הבצק ופולטת כל מה שבלעה דבר מועט הוא ואינו נותן טעם כלל אבל לבטלה בששים אי אפשר כיון דלא ידעינן כמה נפיק מינייהו. והלכה למעשה אני אומר שאם היה בתנור פשטידא של בשר ושל גבינה או מיליינא של בשר ושל גבינה שהבצק חופה אותו מכל סביביו אפילו שנגעו זו בזו חותך מזו ומזו הבצק שבמקום הנגיעה והשאר מותר דודאי לא בלעי טפי מן הבצק ואת"ל בלעי הוי דבר מועט ובטל בס' דהא ליכא הכא לא טעמא ולא ריחא ומותר בדיעבד אבל לעשות כן לכתחלה ע"י נגיעה אסור ואם מרוחקת זו מזו מותר דהא ליכא ריחא ולשמא יזוב לא חיישינן וכדכתיבנא לעיל. ואם הבשר הוא מגולה או שהשומן הוא מעורב עם הבצק דהוי כמגולה אם הסק התנור הוא מבפנים לכתחלה אסור כפשט דברי הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל אבל בדיעבד אני מיקל שלא לאבד ממונם של ישראל: