תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקנ״ד סימן ו׳

ותו דאני רואה דברי שמעון סותרים זה את זה שבתחלה אמר שהוא מתחרט מעיקרו משמע שמעולם לא היה חפץ להיות נשבע שבועה זו. וסוף דבריו אמר שלא היה יודע שימשך כ"כ מחלוקת. ועתה כי שלום הקהל תלוי בהיתר שבועתו רוצה לשאול משמע שאם לא היה נמשך כ"כ מחלוקת היה חפץ בשבועתו וקיי"ל דאין פותחין בנולד ואפילו פתח בעצמו אין מתירין לו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות הפלאה וז"ל אין פותחין בנולד כיצד נשבע שלא יהנה לפ' ונעשה סופר העיר הואיל ולא ניחם על שבועתו וכו'. ומ"מ בזה יש ללמד עליו זכות לחבר דבריו הראשונים עם האחרונים וה"ק מפני שלום הקהל מתחרט מעיקרו והפכהו ודרשהו ואפשר שכך היה אלא שהסופר לא סדר הדברים על סדר נכון.