ותו דלא אשכחנא דהתירו במקום מצוה הבאה בעבירה שהרי ע"י התרה זו מכשיל את לוי לעבור על כל אותם החומרות הכתובות בשטר הבירורין ומכשיל את כל השומעין ד"ת מפיו של לוי דאע"ג דפסקינן לעיל דתרי ותרי נינהו מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וקיי"ל דמוחרם לא שונה ולא שונין לו ואע"ג דקי"ל דפרטות דיני המוחרם הוא מדרבנן וספיקא דרבנן להקל כיון שעיקרו חמור שהוא במיתה יש לנו להחמיר בו וכן נראה מדברי הריא"ף ז"ל שפסק בכל אותם הבעיות של מנודה להקל משום דעיקר נדוי מדרבנן משמע דבחרם שעיקרו מדאורייתא א"נ שעיקרו חמור שהוא במיתה אזלינן לחומרא ואפילו את"ל דאיסורא ליכא מצוה נמי ליכא לגבי שמעון אבל לגבי לוי אין ספק שהיא מצוה הבאה בעבירה. ומה שטוען שזה שלום הקהל ליתא דאדרבה איכא מצה ומריבה ויחזור הדבר לקלקולו ויהרס הבנין שבנו הברורים והפרנסים שכן כתוב בפסק בשומנו תמיד נגד עינינו שלום הקהל וכו' וזה ברור:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקנ״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.