תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקמ״ג סימן א׳

שאלה על מה סמכו הבעלי בתים לשלוח עופות שחוטין ובשר ותבשיל ביד קטנים כבן שש וכבן שבע והעכו"ם מלוה אותם ואע"ג שכתב הר"ן ז"ל בפרק לולב הגזול וז"ל אע"ג דקטן לא מהימן באיסורין דאורייתא כדאמרינן בפ"ק דפסחים המנוה רבנן בדרבנן הנ"מ במלתא דקיימא בחזקת איסור שאין סומכין על הקטן להעמידו בחזקת היתר אבל להעמיד הדבר על חזקתו בשמירת טהרות מהימן. ומכאן יש ללמוד שסומכים על הקטנים לשמור הדברים המותרים. ומיהו דוקא בידו ממש אבל ביד נכרי לא שלא למדנו על עדות קטן לשמור מה שביד אחר ע"כ. ואני הקטו מתלמידי אדוני לא ירדתי לסוף דעתו אם זה הקטן שהתיר לסמוך עליו בדאורייתא אם צריך שיהיה שהגיע לחינוך כבן תשע כבן עשר או יספיק כשיגיע לעונות הפעוטות כבן שש כבן שבע דאמרינן שיש להם דעת או לא חיישינן לשנים כי אם יודע לשמור בלבד ואפילו קטן ביותר שכך נראה מהלשון. ומספקא לי ג"כ הא דכתב ז"ל ומיהו בידו ממש אבל ביד עכו"ם לא אם הקטן מוליך הדבר המותר בידו והעכו"ם מלוה אותו אי חיישינן לאותו עכו"ם שמא יחליף לו היתר באיסור ולא משגח ביה דלהך גירסא שהביא הר"ן ז"ל דקמ"ל שידע לשמור אוכלין מטומאה כו' דאם הקטן יודע לשמור הדבר מן העכו"ם מותר אם נדמה העכו"ם לטומאה. ולכאורה נראה דלא מדמינן דבשלמא טומאה נוכל לומר שאם הקטן יודע לשמור דמותר דאין לו מי שירמה אותו אבל העכו"ם המלוה אותו אפשר שהעכו"ם ירמה אותו ויחלוף היתר באיסור להנאתו או כדי להכשיל לישראל ובשל תורה לא מקילינן כולי האי ומספקא לי ג"כ אם שולח אדם ביד בנו עופות אצל הטבח לשחוט אי אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואין סומכין על הקטן כדאמר הר"ן ז"ל דמלתא דקיימא בחזקת איסור אין סומכין על הקטן או לא עכ"ל השאלה: