ולענין מ"ש שהם עמי הארץ אם אינם לא במקרא ולא במשנה ולא במצות ולא בדרך ארץ עדותן פסולה מדבריהם והוי כמקדש בפסולי עדות דרבנן וכל עם הארץ הוא בחזקת פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי ישרים וכ"כ הרמב"ם ז"ל. כללא דנקטינן מהאי שקלי וטריא דדיין או עד הנוטל שכר בטלתו בטלה דמוכח שפיר דמי ואם נוטל שכר על הדבר בעצמו אם דיין הוא דיניו בטלין וחוזר ודן בפני דיין אחר אם ירצה ואם עד הוא אם יודע לו עדות אסור לקחת שכר על העדות. ואם עבר ולוקח אין עדותו בטלה ואם אומר בוא וראה עדות זה כדי שתעיד עלי הרשות בידו להיות נמנע או לקחת שכר על הראייה לא על הגדת העדות. ואם העדים ישנם במקצת מצות או בגמילות חסדים קדושיו קדושין גמורים ואם אינם בכל אחת מאלו אין קדושיו קדושי תורה ואם בא להוציאה צריכה גט ואם בא לכונסה צריך לקדש אותה פעם אחרת בפני עדים כשרים. ואפילו אם תרצה לפרש שהרב ז"ל אינו מחלק בין שני מיני עדיות וכדכתיבנא לעיל מ"מ אסור קאמר ולא שתהיה עדותו בטלה והיינו שלא כתבן בחיבור בכלל פסולי עדות. והנלע"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק ג · חלק תתקמ״ב סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.