ולענין השאלה הג' לא ראיתי להטריח בה הקלמוס כי לפי פירושו של רש"י ז"ל משמע ואינו דוחק כלל דעלה דמתניתין קיימין דקתני אם יש בהם סמפונות דהיינו שוברים ואי קשיא הא קשיא דאם איתא דאיירי בשובר הכי הוה ליה למימר וכל אחד אומר שלי הוא דמדקאמר זהו שטר שלי משמע דשנים הם וכל אחד אמר זהו שטר שלי. ולפי שידעתי שאתה בקי בלשון רש"י כתבתי לך הדקדוק ותן לבך עליו ותמצא שהוא נכון ומשום הכי אני אומר דארכבה רש"י ז"ל על שני הפירושים דלפי פי' רבותיו לשון שנמצא בין שטרות דחוק דהוה ליה למימר שנמצאו אלא דאיכא למימר אגב לישנא דרב ספרא נקט הכי ולפיכך כתב רש"י שנמצא השטר כי לפי פירושו הוי שובר ולפי פירוש רבותיו הוי ממש שטר והיינו דכתב וכל אחד אומר זהו שטר שלי שזה הלשון צודק לפירוש רבותיו וכיון שיש שם שני שטרות שייך שפיר למימר זהו השטר שלי שנכתב השובר עליו ורש"י ז"ל נקט לישנא דשייך משני הפירושים:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרל״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.