תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שכ״ז סימן ג׳

ולענין שלא היה כתוב בכתובה שנשבע לדעת אשתו אלא סתם שלא ישא אשה אחרת עליה. כן כתוב בכל הכתובות שלנו ולא עלה בדעת אדם לומר שיוכל להתיר שבועה שלא מדעתה. וטעמא דמלתא כיון שהשבועה היא לתועלתה אין מתירין אותה אלא מדעתה ורצונה ועדיף הנשבע לתועלת מהנשבע לדעת חבירו דאילו הנשבע לתועלת חבירו איכא פלוגתא דאיכא מאן דס"ל אם התירוהו מותר אבל הנשבע לתועלת חבירו אם התירוהו אינו מותר לכ"ע דאלת"ה לא שבקת חיי לכל בריה שמי שנשבע לחבירו לפרוע לו לזמן פלוני ילך אצל ג' הדיוטות ויתירו לו ונמצא זה מפסיד את שלו וכזה לא שמענו. וכבר בא מעשה לפני הרשב"א ז"ל במי שחייב לחבירו בשבועה לפרוע לו לזמן פלוני והלך ושאל על שבועתו והתירו לו. והשיב ז"ל שאינו מותר כלל. וא"ת שאני הכא דאיכא מצות פריה ורביה ולעולם אימא לך דאם התירוהו מותר. הא ליתא דהא מעשה דצדקיה עם נבוכד נצר מצוה הוה שהיה מתבטל ממלאכת שמים דמהאי טעמא התירוהו רבנן משום דהיה מצטער טובא ומתבטל ממלאכת שמים וכן כתבו רוב המפרשים ואפ"ה כתב הראב"ד ז"ל שאעפ"י שהתירוהו לא היה מותר דפוק חזי מה אירע ביה וקרא כתיב אo לא אלתי אשר בזה וגו' וכן הסכימו רוב הפוסקים שאינו מותר. וכן הוכחתי בתשובה אחרת: והשתא ק"ו הדברים אם הנשבע לדעת חבירו אם התירוהו אינו מותר אע"ג דאיכא מצוה כ"ש הנשבע לתועלת חבירו שאם התירוהו אינו מותר אפילו איכא מצוה ובהא אפילו כ"ע מודו דאם התירוהו אינו מותר וטעמא רבה איכא דאין אומרים לאדם תפסיד את שלך כדי שיזכה חבירך דע"כ לא פליגי אלא בנשבע לדעת חבירו אע"ג דאית בה הנאה לחבירו כגון הנאת כבוד או קלון כמעשה נבוכד נצר או להנאת חבירו כענין יתרו עם משה אבל היכא דאיכא דררא דממונא לכ"ע אינו מותר ובנ"ד כולהו איתנהו בה צערא דגופא והפסד מזונותיה בריוח וכתובה שאם לא יתירוהו יצטרך לתת לה כתובתה אם ירצה לישא אחרת וע"י התרתם הפסידוה הילכך אין ספק דאיכא בנ"ד קפידא טפי מהך עובדא דהרשב"א ז"ל והעלה דאינו מותר. ואע"ג דנראה מתשובת ריב"ש שהשוה בין היכא דאיכא דררא דממונא להיכא דליכא מ"מ היכא דאיכא צערא דגופא נמי איפשר דמודה דאם התירוהו אינו מותר. וא"ת מה תקנה יעשה ראובן זה כדי שיוכל לקיים מצות פריה ורביה יש לו תקנה שיפייס אותה בדברים שדרך הנשים אשר כגילה להתפייס כגון להוסיף על כתובתה או לקנות לה מלבושים או להתנות לה שלא יכנוס צרה בתוך הבית עמה וכיוצא בדברים שדרך הנשים להתפייס ואם לא נתפייסה אנוס הוא דלאו תרקבא דדינרי יהיב לה כדאמרינן התם הילכך אם לא נתפייסה מתירין לו שבועתו ואפילו עומדת וצווחת דאנוס הוא וכן העליתי באותה תשובה: