תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ר״ד סימן ג׳

ולענין אשר כתב הרב ז"ל בפי' המשנה פרק ד' דנדרים וז"ל מועתק מלשון הגרי והרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו' ובלבד שיהיה זכור בשעת הנדר וענין זה הוא כשנשבע ונזכר שקדם זה התנאי וקיים התנאי בלבו ובכוונתו הרי בטל הנדר ע"כ: וחלוקה זו אינה כנגד מה שכתב בחבור וז"ל אם היה זוכר התנאי בשעה שנדר הרי נדרו קיים ע"כ. לפי שהדבר ידוע שאם זכור התנאי בשעה שנדר ורוצה לקיים תנאו הרי הנדר בטל דהא אין פיו ולבו שוין דפיו על נדרו ולבו על תנאו: ומה שכתב בחיבור במי שהיה זוכר תנאו סתם ואין בלבו על תנאו כלום הילכך כיון שנדר דעתו לבטל תנאו ואיכא פיו ולבו שוין בשעת הנדר ואע"ג דלא הוציא ביטול התנאי בהדיא כיון שנדר והיה זכור תנאו אין לך ביטול גדול מזה: אבל מה שכתב אח"כ וז"ל אבל אם נזכר מהתנאי אחר שנגמר הנדר כשיעור זמן שאלת שלום תלמיד לרב הנדר קיים זה ודאי כנגד מה שכתב בחיבור ותפס לו ז"ל פשטא דסוגיין דבפ"ד נדרים דרבא בא לחלוק על אביי דאמר תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר דמוקי לה כפשטא ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. ויש קצת מפרשים דמוקי לה הכי וקי"ל אביי ורבא הלכה כרבא אבל רוב המפרשים שאנו סומכין עליהם כתבו דרבא לא בא לחלוק על אביי וזהו דעת הרב ז"ל בחיבור שכתב וז"ל אם היה זוכר התנאי בשעה שנדר ואם לא זכר התנאי אלא אחר שנדר אעפ"י שקבל התנאי בלבו וקיימו הרי הנדר בטל ע"כ. פי' לא מיבעיא אם לא חזר וקבל התנאי דפשיטא שהנדר בטל כיון שלא היה זכור התנאי אלא אפילו שבזמן שזכר התנאי חזר וקבלו דמשמע כיון דמקיימו עתה מחדש בשעה שנדר לא היה חפץ בו ואפי' אם זוכרו היה מבטלו כדי לקיים הנדר אפ"ה הנדר בטל כיון שלא היה זוכר התנאי בשעה שנדר ולא אמרינן כיון דמקיים ליה איגלאי מלתא למפרע דבטל הוה אלא אמרינן איפכא אף אם היה זוכר התנאי הוה מקיימו והנדר בטל: