תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ר״ד סימן ד׳

ולענין אם זכר התנאי בתוך כדי דבור הדבר ברור דתוך כדי דבור כדבור דמי הילכך אם בשעה שזכר התנאי קיימו בלבו הנדר בטל דאין פיו ולבו שוין. ומן הסתם תלוי במחלוקת לדעת הרב ז"ל בחיבור הוי זכור התנאי בשעת הנדר והנדר קיים אבל לפי מה שכתב בפי' המשנה הנדר בטל וז"ל או שנזכר מיד ואז הסכים לבטל התנאי שהתנה מתחלת השנה וקיים הנדר הרי הנדר קיים ע"כ ותידוק מינה טעמא דהסכים לבטל את התנאי הנדר קיים אבל מן הסתם הנדר בטל. וכבר ידעת שאין אנו סומכין על מה שכתב בפי' המשנה אלא על מה שכתב בחיבור לסיבות הרבה אין זה מקומן. וכתב ז"ל ויש מי שמורה להחמיר ואומר והוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור ע"כ: ולא היתה כוונתו ז"ל דסגי בזכירת התנאי אלא בקיומו כאשר כתב הראב"ד ז"ל שהרי זכירת התנאי גורם קיום הנדר ולא ביטולו שאעפ"י שזוכר התנאי רוצה לבטלו בנדר זה אלא ודאי בזכירת התנאי וקיומו תלי ביטול הנדר ולפיכך לא הוצרך הרב ז"ל לפרש. וטעמייהו דהני דמחמרי הוא אם זוכר התנאי בשעת הנדר הרי בטל תנאו בנדר זה והנדר קיים. ואם לא זכר התנאי עד לאחר כדי דבור אפי' ירצה עתה לקיים התנאי כדי שיהיה הנדר בטל מה יועיל אחר כדי דבור לאו כדבור דמו ונדרו קיים דמסתמא דעתו לקיים נדרו כיון שאינו זכור בתנאי. ותו דילמא אם היה זוכר תנאו הוה מבטל ליה ומקיים נדריה אבל היכא דנזכר תנאו בתוך כדי דיבור ומקיים ליה. אפילו הנדר בטל. וגם מה שכתב הרב ז"ל למטה אם אמר על דעת הראשונה אני עושה לאו דוקא אמירה בפה אלא ה"ה אמירה בלב: והנכון שבפסקים לדידן דאית לן למיחש לספיקי הפירושים לעשות כיש מחמירין ולא יהיה הנדר בטל. אלא אם נזכר התנאי בשעת הנדר או תוך כדי דבור וקיים התנאי דכיון דלבו על תנאו הנדר בטל ותו לא מידי: