תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ק׳ סימן ג׳

ולענין אם ההסכמה היא הסכמה ונכשל שמעון בה הדבר ברור אצלי יותר מביעת' בכותחא דחל החרם ב"מ דאע"ג דקי"ל דכל דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין יכולין להסכים אלא מדעת כולם וכתב מהרר"י קולון ז"ל וז"ל ופשיטא דאפילו היו רבנים גדולים כר' אמי ור' אסי שלא היה כח בידם לתקן דבר במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ע"כ. הרי הוא בעצמו כתב דלמגדר מלתא יכולין לתקן שלא מדעת כולם והדבר ברור דבנ"ד איכא מגדר מלתא שאם זה יוסיף ואחר יוסיף ויבוא אחר ויוסיף ילך הדבר לאין תכלית ויפסד ממון המלך וממון ישראל והרבה ימותו במאסר וביסורין כאשר ראינו בעינינו כמה פעמים היש לך מגדר מלתא יותר מזה ואין לחלק בין מגדר מלתא דאיסורא למגדר מלתא דממונא שהרי מהר"י קולון ז"ל בממונא מיירי ואפ"ה כתב דלמגדר מלתא יכולין לתקן וכ"ש בנ"ד דאיכא ממונא וסכנתא דעדיפא מאיסורא וממונא עיין בתשובות הרא"ש ז"ל כלל ששי. ותו איכא טעמא דלאפרושי מאיסורא יכולין לתקן ולהחרים אפי' שלא יסכימו כולם והכא איכא איסורא דנקרא רשע כדכתיבנא לעיל. ותו דאיכא הכא הפסד ממון למי שלוקח האלתזם בא' מג' דרכים אשר כתב בשאלה דסתמא דמלתא לא הגיע למדה זו אלא א"כ נתן שוחד לשרים ולממונים ומה נפשך אם יתנו לזה בעצמו בתוספת נמצא זה גרם הפסד לראשון ואם יתנו אותה לזה השני נמצא הראשון מפסיד כל ההוצאות דגזל הנאכל קשה להשיב א"כ יפה עשו שהחרימו כדי שלא יפסיד ממונו של חבירו וחל החרם לאפרושי מאיסורא אפי' על פי א' כ"ש בהסכמת כל החכמים אשר בעיר חוץ מא' מקרוב בא וכל המפקפקין בזה ראוי לעונש גדול וא"כ יפה עשו שהקלו מעליו העונש ואפילו אם יאמר זה שבא להוסיף אני אפרע כל ההוצאות שהוציא הראשון מצי למימר לא ניחא לי למיקם בי דינא ודיינא הילכך יפה עשו וחלה תקנתם. ומהני טעמי נמי לא איכפת לן אם היו במעמד א' או לא ואם הכריזו עליה או לא. ותו דמפני אימת מלכות לא הכריזו עליה. ותו דשמעון זה שאל את פי אם ההסכמה זו חלה או לא ואמרתי לו שחלה ונמצא שעבר עליה אחרי התראתו: וגם בשעת מעשה התרו בו היש לך הכרזה גדולה מזו: