ומי ששלח לשונו [לדבר] על בר ישראל בשוקים ומקומות הגלוים בדבר שממנו יצא לו הזק מן הגוים או מן המושל וההיזק הזה יצא לו מסבת השלוה הזה - הנה הוא והמוסר שוים כי שניהם גורמים לאיבוד [ממון]. וטענתו לא כוונתי להזיק לו לא תקובל מפני שזה דומה למי שיקטע ראש חיה ויאמר לא כוונתי להמיתה. כי אם דבר דבריו בפני מי שיוכל להגיד [להגוי או להמושל] הרי זה כמו שהגיד בעצמו. הלא תראה אמרם חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק פ״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.