תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תקנ״ב סימן ב׳

שאלה זו מכתובה בלשון הגרית יצא לפנינו וג'. ואם כאשר כתוב בשאלה זו כן היה הדבר נכון זאת הבננו כי יש בה עינין ראשון מה שקיבל יוסף על נפשו להוסיף משלו ממון מפורש עם ממון יעקב המפורש וגם להוסיף מא יתהיא לך פוק דלך. ואם כן היה הדבר כך הוא הדין כל כסף וזהב אשר תמצא יד יוסף יתר על המפורש יטילהו לאמצע ואף על פי שנאמרו וג' שכך לימדנו רבותינו במעשה ההוא דאמ' להו נכסאי לבנאי. כי חקרו בלשון הקדש ונמצאו שהבן האחד קרוי בנים כעינין של ובני פלוא אליאב ובני אתן עזריה. וכיון שמצאו כן חתכו משפט כפיהו וגם אנחנו וג'. עד מי יכין לעורב צידו וג'. והענין השני מה שהתנו ביניהן כי כל שכר אשר יהיה בשותפות זו ליוסף ממנו דבר קצוב וכן בהפסד כמידת השכר. וכן המשפט להיות התנאין שהתנו ביניהן ברוח ובהפסד שרירין וקיימין כאשר שנו רבותינו כל דבר שבממון תנאו קיים. ואין אנו צריכין לפרש לפנינו כמה יטול יוסף וכמה יטול יעקב מאחר שיש קרן לשניהן בשותפות זו. בין שהתנו לחלוק בשוה בין שהתנו להיות בעל רוב הממון נוטל רוב השכר ובעל מעוט הממון נוטל מעוטו ובין שהתנו להיות בעל רוב הממון נוטל מעוט השכר ובעל מעוט הממון נוטל רובו. על הכל תנאיהן קיימין ואין צורך לחקור מה התנו ביניהן אלא בזמן שאחד מהם אין לו קרן כל עיקר. והענין השלישי שקיבל עליו יוסף שאם יבוא פל' אלמני ויקח ממנו ממון בטרוניא או בתחבולות להחשב כולו על נפשו ולא להחשב על יעקב ממנו מאומה אף גם זאת תנאו קיים הוא ואין יכול לשנותו. והעינין הרביעי אשר נכתב כי יש ליעקב אצל יוסף פיקדון מבלעדי ממון השותפות וקיבל עליו יוסף אחריותו אף גם זה תנאו קיים ואפילו לא קנה מידו וכל שכן שהרי נתפרש שקנו מידו. שכך אנו שונין תאנא ומתנין על שומר חנם להיות כשואל והקשינו לומר בדיבורא בעלמא ופירק שמואל ואמ' בשקנו מידו ור' יוחנן אמ' אפילו תימא לא קנו מידו בההוא הנאה דקא מהימנין ליה אממוניה גמר ומשעביד נפשיה. והלכה כר' יוחנן. הילכך חייב לתת לו את הפיקדון אימתי שתבעו לתת לו כאשר קיבל עליו. ובעיסקי השותפות כאשר חתכנו משפט להטיל דינרי כל כסף וזהב אשר לו לאימצע ולחלוק בשכר ובהפסד כפי תנאיהן. ואין לשנות מזאת מאומה: