איש שמתה אשתו והניחה בן וחמותו אומרת יהא גדל אצלי ואביו אומר יהא גדל אצלי והבן כבן שש שנים והאב נשא אשתו אחיו הדין עם מי. הדין עם האב שאין צורך לומר שמתה אמו והרי אם אמו מבקשת לגדלו שהאב ראוי לגדלו. אילא אפילו היתה אמו קיימת והיא אומרת אני אגדלנו כיון שהגיע לשש שנים נותנין אותו לאב שיגדלנו לפי שאין הבן גרור אחר אמו אילא עד שש שנים. דאמ' רב חיסדא קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. וכיון שהגיע לו שנים נותנים אותו לאב שיגדלנו. דאמ' ר' יצחק באושא התקינו שיהא אדם מגלגל עם בנו עד י"ג שנה מיכן ואילך יורד עמו לחייו. והקשינו וכל שכן אחרי מות אמו שאין נותנין אותו לאם אימו אילא לאביו שמלמדו תורה ומלמדו אומנות. כמו ששנו רבותינו הבן אביו חייב בו מצות למולו לפדותו ללמדו תורה ללמדו אומנות ולהשיאו אשה. אילו המצות האב עושה אותם בבנו לא האם קל וחומר לאם האם. כי מה ידעו הנשים בתלמוד תורה ובלימוד אומנות שילמדו את בני בנותיהן אילא האב הוא שהוא עומד בכל הדברים הללו. הילכך הבן הזה שהגיע לו' שנים מן הדין שיהא גדל אצל אביו כדי שיקיים בו כל מצות הללו. ואין לחוש לאשת אביו שעיקר הבית שלאיש הוא ולא שלאשה ואין מן הדין להיות גדל אצל אם אמו בעוד אביו חי. וכך הדין ואין לזוז ממנו:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תקנ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
