תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תכ״ד סימן ב׳

ושנית. מטבע שפסלוהו אנשי המדינה. ובזה הדין הוא שאם לוה ראובן משמעון איזה מטבע ופסלו אנשי אותה המדינה את המטבע הזה וחקקו מטבע אחר צריך לשלם לשמעון במטבע הראשון ולא במטבע החדש. מפני שהלוה יכול לומר לו מאותו המטבע שהלויתני אפרע לך. ואם תאמר שהוא [המטבע הישן] אינו יוצא בעסקים. אינו יוצא הוא במדינה זו אבל יוצא הוא במדינה אחרת הוליכו למדינה שיוצא שם. ובזה אמרו רבותינו אלא איזה הוא נפסל כל שפסלתו מדינה זו ויוצא במדינה אחרת ושמואל אמר יכול לומר לך והוציאו במישן. ומזה נראה כי עשו הפרש בין פסלתו מלכות ובין פסלתו מדינה. והאופן השלישי. שהוסיף השלטון על המטבעות [היוצאים בין] האנשים. וזה בשתי פנים. או שהוסיף השלטון על משקל הדרהמים עד שדרהם אחד היה כשנים. או שהאנשים יחשבו את הדרהמים במספר כמו שיחשבו במדינות הודו וימן [תימן]. ואחר כך צוה השלטון להוסיף על הדרהם הזה ועשה משקלו כפול או מרובע. וצריך שמעון להפרע מראובן ממטבע החדש מפני שהראשון אינו יוצא והוא [הלוה] חייב לשלם במטבע היוצא בין האנשים. ואין לנו לחשוש בהוספת המשקל משום רבית. כמו שהודיעונו [רבותינו] גם כן. בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חבירו על המטבע וכו'. ופירוש זאת השמועה הוא. שאל רבא מרב חסדא אם ראובן לוה משמעון דרהמים ובטל השלטון את חותם המטבע ופסלו והוסיף על [משקל] הדרהמים האלה במה ישלם לו. השיבו רב חסדא ישלם לו מהמטבע החדש היוצא באותה שעה לפי שאותו החותם [הראשון] כבר נפסל. שוב שאלו שנית ואפילו הוסיפו על המטבע. אמר ליה אפילו נעשה הדרהם גדול כל כך עד שלמשל מדת חטים שהיתה עד עכשיו שוה עשרה דרהמים היא שוה עתה חמשה מאלה הדרהמים. הציע רב אשי ואמר אם הוזל השער מחמת שהוסיפו על המטבע צריך לשלם כשעור הזה [הראשון]. ואם הוזל השער במקרה ולא מחמת המטבע ישלם לו ממטבע חדש דרהם תחת דרהם. השיב רבה והא קא שאכח נסאכא. אם נוסף המשקל הלא יקבל ט"ו דרהמים תחת העשרה דרהמים שהיה חברו חייב לו. ולבסוף הציעו דבר אחר ואמרו שאם היתה ההוספה שנים וחצי לעשרה עד שמשמונה היה עשרה יתן לו מן המטבע החדש. ואם היתה [ההוספה] יותר משעור זה חייב [המלוה] להחזיר לו כמו שאמרו כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שעור בזוזי דאגרדמים טייעא עד עשרה תמניא. והאופן הרביעי הוא מה שקרה בזמננו זה. שהשלטון הטביע מטבע קל עד שנתיקר שער הפרקמטיא ונפחת [מחיר] המטבע. ואע"פ כן לא נפסל המטבע הראשון. אבל במטבע הראשון הפרקמטיא היא בשער זול ובחדש כשעור מה שבו פחות כפי שהוא עתה. אם ראובן לוה משמעון דרהמים באיזה מטבע [מאלה השנים] ישלם לו מאותו מטבע עצמו או בשויו. וזהו הדין במי שלוה דרהמים. אבל דין הזהב אינו כן. מפני שדין הזהב והדינרים שוה לדין הפרקמטיא. כמו שאמרו רבותינו ז"ל דהבא פירא האוי. וכמו שפסקנו אצלכם הוא העקר. ונראה לנו גם כן שמי שלוה מחברו דרהמים בשטר והמטבעות היו משתנים לפי המדינות שזה יהיה על ארבעה אופנים. הראשון. מי שלוה ממון מחברו בעראק ותבע לשלם לו בעמאן ישלם לו במעות עראק אע"פ שבעמאן אינן יוצאות אלא בהפסד. והשני. מי שלוה מחברו ממון בעמאן ותבע שישלם לו בעראק. ישלם לו במעות עמאן אע"פ שבעראק הן יוצאות ביותר משוין. והשלישי אם לא נזכר בשטר המטבע הראשון. ר"ל מטבע של המדינה שבה נכתב השטר. הן אם לא נזכר בשטר המטבע שלוה הדבר תלוי בלוה שישלם לו באיזה מטבע שירצה. אם למשל לוה דרהמים עדליה ולא פורשו בשטר ובחר הלוה לשלם לו דרהמים בהאיה יוכל לעשות כן. לפי שהשטר יוצא מתחת יד המלוה והיה יכול לומר להעדים העידו לי עליו [שלוה ממני] דרהמים עדליה. ואם לא עשה כן הוא הפסיד על נפשו. וכבר קבצו רבותינו אלה הד' אופנים במקום אחד. דקאמרינן המוציא שטר על חבירו כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל כתוב בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל כתוב סתם הוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל כתוב בו כסף סתם מה שירצה לווה מגבהו מה שאין כן בכתובה. לפי שהכתובה דינה משונה מזה. כדגרסינן נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות קפוטקיא. וכבר נתבאר והוברר לך שמי שלוה מחברו בזמננו זה דרהמים עדליה ישלם לו כמותם ואם תאגיה ישלם לו כמותם. וכן שאר המטבעות כמו שבארתי לך: