תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תכ״ה סימן ב׳

ושש'. ערוגה שהיא ששה על ששה טפ' לפרושי לכו פלוגתא דרב ושמואל ושמעתא דבתרה עד המשנה. פירשו זקינינו אמ' רב ערוגה בחורבה שנינו שאין לה ירק ולא זרע אלא מד' רוחותיה חרב. ומקשינן ליה אם כן שריה בחורבה למה חמשה זירעונים בלבד נזרעים בה והלא יש לה ארבע קרנות שאפשר לזרוע בה ארבעה ירקות אחרים שנמצאין תשעה כגון זו ומפרקינן אמרי בי רב משמא דרב בממלא את הקצות כגון זו ומקשינן וכי מאחר שהוא יכול לזרוע בה תשעה מיני ירקות כשאין ממלא את הקרנות למה לו למלאותן כדי שלא לזרוע אלא חמשה ובטל פירוקינו הראשון שאמרנו בממלא. ופירקנו פירוק אחר ואמרנו גזרה שלא יזרע בה תשעה שמא לא יתן לקרנות עבותהן כהלכה והיא שאמרנו גזרה שמא ימלא. והקשינו עוד ולא יהא אלא ראש תור. ירק שנכנס לתוך ירק אחר מותר מפני שנראה כסוף שדה. ואם כן למה צריכין לגזור שאל יזרע בערוגה תשעה ולא יתר על ששה שמא ימלא את הקרנות והלא קרנות כראש תור שבא משדה אחרת נחשבות. והישבנו אין ראש תור בחורבה. כי ראש תור לא הותר אלא בעבור כי נראה ונודע וניכר שהוא סוף שדה אחרת וכל רואהו מכיר כי איננו מן השדה הזאת וכי זאת לא נזרעה כלאים. וכמה דברים בכלאים תלויין במראית העין כי המחיצות הדקות שעומדות מותר לזרוע מין מכאן ומין מיכאן ואע"פ שאין ביניהן שיעור עבדה לפי שאין זה נראה עם זה ואף אין הירק פוגע בירק אע"פ כי העבודה פוגעת בעבודה: