תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק שצ״ו סימן א׳

ושש' לפרש לכם גמרא דהני תרתי הילכאתא וטעמיהי בית שמאי אומ' נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס וכול'. בית שמאי אומ' מקנח אדם את ידו במפה וכול'. כבר מפורש דבקמיתא הכין פליגי בכלי שניטמאו אחוריו במשקין דקיימא לן דתוכו ואגנו ואזניו וידיו טהורין. והני מילי כולהי לאוכלי חולין בטהרה בטהרת הקדש או בטהרת תרומה כל אחד ואחד במעלה שיש לו מפני שבטהרות אם נגעו משקין טמאין באחוריו שלכוס אחוריו בלבד טמאים ושניים הם והנוגע בהן נפסל אבל מה שבתוכו וגם תוכו ואגנו ואזנו וידיו טהורין. בית שמאי סברי כי האי כוס שניטמאו אחוריו במשקין אסור להשתמש בו דגזרינן משום ניצוצות שלמשקין טמאין שמא יכנסו לתוכו שלא מדעת ולפיכך אע"ג דאית להו ניצוצות דאמרינן דילמא נפל מנהון מדעם לתוכו לבית שמאי גזרינן שלא ישתמש בו. ולפיכך גזרין בית שמאי שלא ימזוג את הכוס ואחר כך יטול ידיו אלא יטול ידיו תחילה ואחר כך ימזוג את הכוס שאם אתה אומ' מוזגין את הכוס תחלה לא יעשה כן שמא יטמאו משקין שעל גבי הכוס מחמת ידים ויחזרו ויטמאו את הכוס שהווה כלי שניטמאו אחוריו במשקין ואסור להשתמש בו אלא יטול את ידיו תחילה שיהיו ידיו טהורות ולא יטמאו בהן משקין שעל גבי הכוס. ומקשינן לבית שמאי למה להו למימר שמא יטמאו משקין שעל גבי הכוס מן הידים אמרו שמא יטמאו הידים את הכוס. ופרקו כי ידים שניות הן כשגזרו רבותינו טמאה על הידים מפני שעסקניות הן כמה שמפורש בגמרא דיציאות שבת וחששו שמא נגעו בדבר טמא שלא מדעת אדם והצריכוהו שיטול להן מים קודם שיגע בטהרות ולא הצריכוהו לרחיצת כל גופו מן החשש הזה. וכי היכי דלא ניסרוך בתרומה נהגו נמי בחולין דאמרינן אמ' רב אידי בר אבון אמ' רב יצחק בר אשיאן נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה ועוד מצוה מאי מצוה אמ' אביי מצוה לשמוע דברי חכמ' ועוד מצוה מדר' אלעזר בן ערך דכתי' וכ"ל אש"ר יג"ע בו הז"ב וידי"ו וג' ואמר ר' אלעזר בן ערך מיכן סמכו חכמ' לנטילת ידיים מן התורה אמ' ליה רבא לרב נחמן מאי אסמכתיה אמ' ליה דכתי' וידיו לא שטף במים הא שטף טהור והא בעי טבילה הכי קאמ' ואחר שלא שטף טמא שחשבו כאילו כתוב וכ"ל אש"ר יג"ע ב"ו הז"ב ומי שידיו לא שטף במים וכשגזרו רבותינו טמאה זו על הידים כך גזרו לשומן כשניות לא כתחלה שכך שנינו המכניס את ידיו לבית המנוגע ידיו תחלה דברי ר' עקיבא וחכמ' אומ' ידיו שניות הן כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא את הידים להיות תחלה דברי ר' עקיבא וחכמ' אומ' להיות שניות. ואמרינן בהכל שוחטין אפילו ר' עקיבא כי קאמ' בתרומה וקדשים דחמירי אבל בחולין שניות הויאן. ובית הלל סוברין מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין ואומרין ניצוצות לא שכיחי. לפיכך אין גוזרין ליטול ידים תחלה קודם מזיגת הכוס אלא תחלה מוזגין את הכוס וגזרו שלא יטול ידים תחלה גזרה שמא הכוס טמא ויטמאו משקין שעל גבי ידים מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים ונמצא כאילו לא נטל ידיו. והקשינו לבית הלל אם אתה חושש שמא הכוס טמא למה לך למימר שמא יטמאו משקין שעל גבי ידים ממנו אמור שמא יטמאו ידים גופן ממנו. ופרקנו שאין כלי מטמא אדם. וזו היא ששנינו האכלים והכלים שנטמאו במשקין מטמאין את הידים להיות שניות דברי ר' יהושע וחכמ' אומ' את שנטמא באב הטמאה מטמא את הידים ואת שנטמא בולד הטמאה אין מטמא את הידים. וגם שנינו אמרו חכמ' מבואר הדבר את שניטמא באב הטמאה מטמא את הידים בולד הטמאה אין מטמא את הידים אבל כלי מטמא את המשקין שבידים והמשקין מטמאין את הידים. דתנן משקין שניטמאו באחורי כלים מטמאין אחד ופוסלין אחד הרי הוא אומ' מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני. וחזרנו והקשינו אם אתה מחזיקו בכלי טמא אע"פ שאינו מטמא אדם אם מטמא משקין שבידים שנגעו קל וחומר שהוא מטמא את המשקין שבו. ופרקנו כי דברים אלו כשהכרנו בודאי כי הכלי גופו אינו טמא אלא שנטמאו אחוריו במשקין בלבד שמא יש בו טהור ואין הידים טמאות ממנו ואין חוששין אלא שמא יטמאו מאחוריו משקין שעל גבי ידים ויחזרו ויטמאו את הידים. לפיכך מוזגין אותו כי מותר להשתמש בו ואחר כך נוטלין לידים. ודבר אחר אפילו לדברי בית שמאי שאמרו אסור להשתמש בכלי שניטמאו אחוריו במשקין ולפיכך יטלו אחוריו תחילה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מן הידים קאמרי להו בית הלל הא עדיפא תכף לנטילת ידים ברכה שלא יפסיק בין נטילת ידים לברכת הלחם בכלום: