האשה שתבעה מבעלה מה שנתנה לו מנדוניתה לסחור בו ובמותר הנדוניא לא נשאר סך כזה והבעל מכחישה. חייבת האשה שבועה במה שטוענת שלקח הבעל ממנה אם [טענתה] זאת באפשרי ותגבה. כי שטר כתובתה בידה לכן תשבע ככל בעלי שטרות שטוענין עליהן שנפרעו. ובזה אין אומרין איתרע שטרא כי איתרע שטרא אומרין רק בשטר שנכנס בו הספק אבל זה לא נכנס בו ספק. אלא מה שנחסר ממנו בהכרח יחסר ומה שלא הוכרח שיחסר אינו בכלל הפוגמת כתובתה כי הפוגמת מודה היא שקבלה חלק מכתובתה וזאת לא תאמר שקבלה כלום. אבל אם אבדה כתובתה דינה כמלוה על פה כי מיגו דאי בעי אמר פרעתי לך כל מה שהייתי חייב לך:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ק״ט סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.