תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ח סימן ו׳

ובזה יש ליישב קושית הת"ח על הגמ' דפריך האי טמא דאיטמי במאי כו' למה לא הקשה הכי במס' זבחים כי שם ביתו דתני בהדי' ובטמאים והכא אינו אלא אוקימתא בעלמא מרב"ע ולא נזכר בהדיא במתני' מטמא ועם דברנו נכון הדבר כי שם בזבחים ה"א הטעם משום דלמא אתי לאמשוכי כקושי' תוס' ותירוצם השני דכאן לא שייך שמה ותירץ הראשון לא ס"ל וא"כ לק"מ דאיטמא במאי כי לא חיישינן כלל לשמא יגא וכמ"ש תוס' הכא בשמעתין בד"ה ובמוקדשין דמפרכסת ה"ה כאן ול"ח שמא יגע אחר הפירכס ועיקר הטעם שם בטמאים דלכתחלה לא ישחטו משום דלמא אתי למשך בפנים אבל הכא באוקימתא דרב"ע דצריכין לשיילי' ואי ליתא קמן דבעינן אחרים רואי' אותו ע"כ משום שמא יגע בבשר וחיישינן שמא יגע אחר הפירכוס פריך שפיר האי טמא דאיטמי במאי כו' ודוק ובדרך אחר בדרך הטוב והישר לענ"ד תירצתי קושי' הת"ח לפמ"ש תוס' ד"ה ובמוקדשין ואע"ג דאמרינן מפרכסת ה"ה כחי' כו' א"נ דוקא לענין העמדה והערכה הוי כחי' אבל לענין טומאה כיון ששחט שנים או רוב שנים מקבלת טומאה דחשיב אוכל כדאמר בהעור והרוטב השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת מטמא טומאת אוכלין עכ"ל וילה"ק לפמ"ש רש"י (לקמן קי"ז ע"ב) בד"ה השוחט בהמה טמאה לנכרי דוקא ישראל כו' ודוקא לנכרי כו' וטמאה לישראל לא משוי לי' אוכלא דבטלה דעתו עכ"ל ועיין בכסף משנה (פ"ג מה"ל טומאת אוכלין סוף הל' ד') וה"ה נמי היכא דשהה בה או דרס בה או איכא פגימת הסכין דלא מטמא טומאת אוכלין כיון דלית בה שם שחיטה עכ"ל עייש"ה א"כ איך כתבו תוס' כיון ששחט בה שנים כו' חשיב אוכל כו' הא אם שחט הטמא במוקדשין ונגע בבשר קדשים טמאים הם ואינם ראוים לאכילה כלל ואינו דומה להשוחט בהמה טמאה לנכרי דראוי עכ"פ לאכילת נכרי והדרא קושי' תוס' נימא מפרכסת ה"ה כחי' אך ז"א כיון שהשחיטה היתה שחיטה הראוי לאכילה רק אח"כ נגע וטימא את הבשר א"כ כבר מהני מחשבת השחיטה לטמא טומאת אוכלין ודוק.