אמנם לפ"ז ק' מאי פריך התלמודא האי טמא דאיטמי במאי דלמא לעולם דאיטמי במת וא"ל ואזל הסכין וטמיתי' לבשר תיכף בשעת שחיטה ז"א דבשעת שחיטה אינו מטמא כקושית תוס' מפרכסת ה"ה כחי' ומה שתירצו בתוס' כיון ששחט שנים כו' מקבלת טומאה דחשיב אוכל כו' לא שייך לומר הכא כיון שנטמא תיכף בשחיטה ולא הוי אוכל הראוי כלל כמו שבארנו יען כאן בשמעתין באוקימתא דרב"ע פריך הש"ס שפיר ועיקר קושית התלמודא הוא על טמא בחולין אילימא דאיטמי במת כו' ואזיל הסכין וטמיתי' לבשר וע"ז לא ק"מ קושי' תוס' דמפרכסת ה"ה כחי' דיפה תירצו כיון ששחט שנים כו' מקבלת טומאה דחשב אוכל דחולין טמאים ראוים לאכילה למי שאינו אוכל חולין על טהרת הקודש או לאדם טמא ומטמאין טומאת אוכלין ודוק.
תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ח סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuva Me-Ahava, Part I, Prague, 1809
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובה מאהבה חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.